דעות

העתיד שייך למי שיודע לתקן: מהשרברב שהציל מטוס ועד למהפכת ה-AI

יניב חיון אולי הפך לגיבור לרגע, אבל האירוע במטוס מחדד תובנה עמוקה יותר: דווקא בעידן הבינה המלאכותית נדרשות מיומנויות שאי אפשר להחליף בשורת קוד

עו"ד עינבל משש, מנכ"לית שירות התעסוקה | 7/10/2026 14:48 עקבו אחרינו בגוגל

עו"ד עינבל משש, מנכ"לית שירות התעסוקה (צילום אושרי צילום)

לפעמים סיפור חדשותי אחד ממחיש שינוי שלם בשוק העבודה. בסוכות האחרון זה קרה בגובה של כמה אלפי רגל, במטוס של פליי דובאי, עם שרברב בשם יניב חיון. כשמטוס ובו נוסעים ישראלים רבים נקלע למצב חירום דרמטי, חיון היה בין הנוסעים שהתערבו, סייעו להשתלט על האירוע ופעלו בקור רוח ובתושייה. הסיפור הגיע עד לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהקדיש לו סרטון הוקרה ואמר: "הוא יכול להיות השרברב שלי, הוא יכול להיות כל מה שהוא רוצה להיות".

יש משהו כמעט סמלי בכך שהאיש שזכה להערכה מנשיא המעצמה הגדולה בעולם לא היה טייס, לא מהנדס ולא איש הייטק, אלא שרברב – איש מקצוע שתפקידו לפתור בעיות. מדובר בבעיות שאי אפשר לפתור מהמסך, ולעיתים אי אפשר אפילו להבין עד הסוף בלי להיות שם.

אם נדמה שמדובר רק בסיפור גבורה ישראלי יוצא דופן, כדאי להקשיב גם לג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, אחת החברות שמעצבות את עתיד הטכנולוגיה בעולם. הואנג קרא לצעירים להביט מחדש על מקצועות כמו חשמלאות, שרברבות, נגרות וטכנאות. מאחורי הדברים שלו מסתתרת השקפה רחבה יותר: גל ההזדמנויות הבא של הבינה המלאכותית לא נמצא רק בקוד ובתוכנה. הוא נמצא גם בצד הפיזי של התעשייה: באנרגיה, במפעלים, במרכזי נתונים, בתשתיות ובמערכות שצריך לבנות, להפעיל ולתחזק.

כדי שהעולם יוכל לבנות את תשתיות ה-AI, הוא יזדקק למאות אלפי בעלי מקצוע מיומנים. במילים אחרות: כדי שהמכונות החכמות יוכלו לפעול, מישהו יצטרך לחבר להן את החשמל, להתקין את מערכות הקירור, לבנות את המפעלים ולתחזק את המכונות.

ה-AI אינו רק מהפכת תוכנה. הוא גם מהפכה תעשייתית
וזו אולי אחת האירוניות הגדולות של העידן החדש: ככל שהעולם נעשה דיגיטלי יותר, כך הוא זקוק יותר לאנשים שיודעים לעבוד עם העולם הפיזי. אפשר לייצר באמצעות AI קוד מורכב, לנתח שוק, לבנות אסטרטגיה שיווקית ואפילו לקבל בתוך דקות תוכנית להקמת עסק. אבל מישהו עדיין צריך לתקן את הצינור שהתפוצץ, להתקין את לוח החשמל, לתחזק את המכונה ולזהות בשטח שמשהו עומד להשתבש. יש דברים שאי אפשר לפתור רק באמצעות עוד שורת קוד.

במשך שנים שיווקנו לצעירים חלום תעסוקתי די אחיד: תעודת בגרות טובה, תואר אקדמי, רצוי במקצוע טכנולוגי, משרד ממוזג, מחשב נייד ומשכורת של הייטק. מקצועות טכניים ומקצועות כפיים נדחקו לא פעם לתחתית סולם היוקרה, כאילו מי שעובד בידיים בהכרח חושב פחות ממי שעובד מול מסך. אבל שוק העבודה לא מתרשם מסולם היוקרה שלנו. הוא מתגמל את מי שמחזיק במיומנויות שהמשק זקוק להן.

לחשוב מחדש מהו מקצוע "טוב"
לא כל מיומנות בעלת ערך מגיעה עם תואר, ולא כל מקצוע בעל עתיד מתחיל באוניברסיטה. לפעמים היתרון התעסוקתי נמצא דווקא בשילוב בין מומחיות מעשית לבין היכולת לעבוד עם טכנולוגיה חדשה. אין פירוש הדבר שצריך לוותר על השכלה אקדמית או להמעיט בערכם של מקצועות הטכנולוגיה – להפך. ישראל זקוקה למהנדסים, למתכנתים, לחוקרים וליזמים לא פחות משהיא זקוקה לחשמלאים, לטכנאים, להנדסאים, לשרברבים ולבעלי מקצוע מיומנים.

האתגר הוא להפסיק לחשוב שרק אחד מהמסלולים האלה מוביל להצלחה. הון אנושי אינו נמדד רק באמצעות תארים. הוא נמדד גם ביכולת לאבחן תקלה, לקבל החלטה בתנאי אי-ודאות, לעבוד עם אנשים, להפעיל שיקול דעת, להשתמש בטכנולוגיה וללמוד מיומנות חדשה.

כשהטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, היכולת ללמוד ולהסתגל הופכת למיומנות מרכזית
זו אחת המשימות הגדולות של שוק העבודה הישראלי: לא רק לשאול אילו משרות ייעלמו בגלל הבינה המלאכותית, אלא גם אילו מיומנויות יידרשו במקומן. לא רק להכשיר אנשים למקצועות של אתמול, אלא לאפשר להם לרכוש את הכישורים של מחר.

וזו אינה רק משימה של העובד. זו אחריות משותפת של המדינה, של מערכת החינוך ושל המעסיקים. אנחנו צריכים להרחיב מסלולי הכשרה איכותיים וגמישים, לחבר בין ההכשרה לצורכי המשק, לאפשר לאנשים ללמוד ולהסב מקצוע לאורך חייהם – ולהחזיר למקצועות הטכניים את הכבוד הראוי להם.

השינוי צריך להיות גם תודעתי
אולי הגיע הזמן להפסיק לשאול צעירים רק "מה תרצו ללמוד?" ולהתחיל לשאול אותם גם: "מה תרצו לדעת לעשות?". זו שאלה שמרחיבה את האפשרויות במקום לצמצם אותן. היא מאפשרת למהנדס להיות גם איש שטח, לטכנאי להיות גם איש טכנולוגיה, ולבעל מקצוע ללמוד כלים חדשים ולהתפתח בלי לוותר על המומחיות שכבר צבר.

ההסתכלות הזו מונעת קיבעון ומשנה את האופן שבו אנחנו צריכים לחשוב על קריירה. לא רק כמסלול חד-פעמי של לימודים, תואר ואז מקצוע, אלא כיכולת מתמשכת לרכוש מיומנויות, להסתגל ולהוסיף נדבך חדש למומחיות שכבר קיימת.

הסיפור של יניב חיון הוא כמובן לא תוכנית עבודה לשוק התעסוקה. איש לא מציע ללמוד להטיס מטוס מצפייה בטלוויזיה, ואין להסיק ממנו שכל שרברב הוא טייס בפוטנציה. ועדיין, יש בו תזכורת חשובה: מיומנות, תושייה, קור רוח ויכולת לפעול כשצריך הן יכולות בעלות ערך עצום. והן לא תמיד מגיעות עם תואר אקדמי או עם טייטל נוצץ.

עוד ב-

יוזמה וקוץ בה: האם זה הפתרון לחינוך בגיל הרך?

לכתבה המלאה

לכן הגיע הזמן להפסיק לשאול את הילדים שלנו אם הם רוצים להיות מהנדסים או שרברבים, ולהתחיל לשאול אותם אילו בעיות הם רוצים לדעת לפתור – כי בעולם שבו הבינה המלאכותית יודעת יותר ויותר, אנחנו צריכים לזכור דבר פשוט: כשיש נזילה, עדיין צריך מישהו שיודע איפה לסגור את הברז. ולפעמים, כמו שלמדנו ממש בימים האחרונים, כדאי מאוד שיהיה גם מישהו כזה על המטוס.

*הכותבת היא המנהלת הכללית של שירות התעסוקה.