לתקשורת יש תפקיד מכריע באירועים ובעיצובם והשפעה על מהלכי המלחמה. ייתכן שללא נוכחות התקשורת הצבא הרוסי כבר היה מחריב את קייב והיו כבר מאות אלפי הרוגים. אין ספק שהחשיפה והסיקור התקשורתי מרתיעים את פוטין מהמשך הבליץ
אחד הכלים המשמעותיים ביותר במאה ה-21 ובעידן הדיגיטלי הוא הקרב על התודעה. במלחמה על דעת הקהל הקרב הוכרע. אין ספק שהניצחון של אוקראינה על רוסיה מוחץ. זהו קרב של דוד מול גוליית במונחים שלנו.
יש לנו כבר תמונות שכולנו נזכור: הילדה האוקראינית שנפרדת מאבא שלה, שחייב להישאר להגן על המולדת, נהפכה לוויראלית ברשת; התשובה של החיילים האוקראינים באי הנחשים לצוות הרוסי, שאמרו להם "לכו תזדיינו", תיזכר לעולם ותהפוך למטבע לשון; החייל הרוסי שנפל בשבי והתקשר לאמא שלו וסיפר שהוא לא מבין מה הוא עושה שם.
העוצמה של ההזדהות העולמית עם אוקראינה מעולם לא הייתה כל כך חזקה, עם נשיא שהיה שחקן בתיאטרון ופתאום הוא הכוכב הגדול של העולם החדש, ולא רק בתיאטרון. קבוצות כדורגל מזדהות עם המדינה, שחקן אוקראיני נכנס למגרש וכל הקהל מריע לו ומחזיק דגלים של אוקראינה.
רובנו זלזלנו בהתחלה בכלים בהם השתמשו חלק ממדינות אירופה וארה"ב, כמו לסלק את רוסיה מהאירוויזיון, לבטל השתתפות שלהם במפעלי ספורט, לא לרכוש מהם נפט, לסגור בפניהם את השמים ולהוציא אותם ממערכת ה-SWIFT. הלחץ עושה את שלו.
מלחמת וייטנאם נחשבת ל"מלחמת הטלוויזיה הראשונה". בפעם הראשונה בהיסטוריה, צוותי צילום הצטרפו ללוחמים בחזית והעבירו לכל בית בארה"ב סיקור אמין ובזמן אמת של מלחמה שהתרחשה כ-13 אלף קילומטרים מאמריקה. במובנים רבים, הציבור בארה"ב ובעולם נחשף היום יותר למהלכי המלחמה בכל רגע נתון דבר שמביא את המלחמה לכל בית ולכל סלון ברחבי תבל ויוצר הזדהות גדולה על העם האוקראיני. המודיעין האמריקני מספק מידע על הכוחות הרוסיים בכל מקום וחושף אותם ומשתף את כל כלי התקשורת עם המודיעין שלו. זהו אירוע חסר תקדים.
זה לא אומר בהכרח שאנחנו יודעים היום יותר על מהלכי המלחמה. אחד המאפיינים של הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא חוסר הוודאות. אחרי שהתרגלנו, בעידן הטיקטוק, לסכסוכים אלימים שמצולמים מכל זווית אפשרית, לשטף של דיווחים ולעומס של מידע שזורם מהחזית, כאן אנחנו נתקלים בעיקר בערפל קרב.
עם זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, לתקשורת יש תפקיד מכריע באירועים ובעיצובם והשפעה על מהלכי המלחמה. ייתכן שללא נוכחות התקשורת הצבא הרוסי כבר היה מחריב את קייב והיו כבר מאות אלפי הרוגים. אין ספק שהחשיפה והסיקור התקשורתי מרתיעים את פוטין מהמשך הבליץ. הרי יכולות צבאיות יש לו ועל זה אין עוררין. לו רצה להשמיד עם עוצמה צבאית את קייב או אזורים אחרים באוקראינה הוא היה יכול.
אז השאלה היא מה מונע ממנו לבצע את זה? הסיקור התקשורתי הרחב בקנה מידה שלא הכרנו. כל מערכות החדשות ברחבי העולם מסקרות את המלחמה באירופה כמעט 24 שעות, ורובן תפסו צד. יש המכנים את התקשורת המעצמה השביעית. מעולם התקשורת בעולם לא נראתה כל כך טוב. האמינות שהתקשורת זוכה לה על הסיקור בעליה. אחוזי הצפייה באירועים וההתעניינות העולמית במלחמה עצומים.
מצד אחד יש לנו נשיא שמדבר אל אזרחי העולם ומשתמש ברשתות החברתיות וכלים תקשורתיים נוספים ומהצד השני הרוסים מטילים איפול כבד ובמקביל משקיעים מאמצים רבים בהפצת מידע כוזב, שפעמים רבות מוצא את דרכו גם לדיווחים לגיטימיים. האוקראינים, במקביל, מפעילים מאמצים תודעתיים משלהם, כמו למשל הטקטיקה של הפצת סרטונים של שבויי מלחמה שמתקשרים למשפחותיהם ברוסיה. האוקראינים גם
מפיצים חדשות לבקרים מספרי נפגעים מהצד הרוסי שנדמים מנופחים ומוגזמים, לצד אנקדוטות כמו סיפורים על חקלאים שגונבים טנקים וחיילים רוסים שנכנעים. אלה וגם אלה דוגמאות למניפולציות שהצדדים מנסים להפעיל ועל ידי כך להשפיע על סיקור המלחמה לטובתם. בסך הכול האוקראינים מחבקים את התקשורת ואילו הרוסים מנסים לחסום אותה.
אם למחסור היחסי בדיווחים עיתונאיים אמינים יש סיבות רבות, כיצד ניתן להסביר את העובדה שהמלחמה שזכתה, עוד בטרם פרצה, לכינוי "מלחמת הטיקטוק" מייצרת כל כך מעט קטעי וידאו מהחזית? הסיבה הראשונה היא שהרשתות החברתיות בנויות על תוכן שמייצרים אנשים רגילים, כלומר לא עיתונאים, כלומר לא אנשים שבדרך כלל יסכנו את חייהם בשביל סיפור טוב, אלא יעדיפו להימלט למקום בטוח. בנוסף, כפי שהסביר אמרסון ברוקינג, מומחה לשימוש ברשתות חברתיות במלחמה, גם מכשולים טכנולוגיים בסיסיים כמו רוחב פס מעכבים את הגעת הסרטונים, שסביר שיצוצו בימים ובשבועות הקרובים.
בינתיים, אחרי מספר ימי לחימה, יש כמה תמונות שייחרטו בזיכרון, אבל אין לנו עדיין אייקון דוגמת הנפת הדגל באיוו-ג'ימה, שמלחמות בדרך כלל מייצרות. האוקראינים כמובן זקוקים לתמונה כזו, כדי לצרוב בתודעה את אכזריות הרוסים ואת היותם קורבן לתוקפנות אימפריאליסטית. בינתיים הם יכולים להתנחם בנשיא שלהם, ולדימיר זלנסקי, שמתגלה ככוכב בין לאומי. כמובן שהעם האוקראיני כבר ידע את זה, שהרי כך הקומיקאי היהודי קנה את תהילתו – בהופעות בטלוויזיה. אני לא יודע לפרשן את המדיניות שלו בשטח, אבל בכל הנוגע להתנהלות התקשורתית והציבורית שלו – זלנסקי מושלם עד עכשיו. מסרטוני סלפי ברשתות החברתיות ועד ראיונות לכלי תקשורת בין לאומיים, הנשיא הצעיר והכריזמטי הוא כרגע הפנים של המלחמה ועושה שירות מצוין לעמו.
אי אפשר לדעת כמה זמן תימשך המערכה על אוקראינה וברור שהנסיבות, בשטח ובתקשורת, עוד ישתנו מספר פעמים. הקושי המשמעותי לסקר את המלחמה מקרוב, לצד מאמצי דיסאינפורמציה ושימוש גובר ברשתות החברתיות, מבליט את החשיבות וכוחה של התקשורת במאה ה 21.
