בית משפט השלום ברמלה חייב את חברת גינדי החזקות לשלם כ-327 אלף שקל כפיצוי לרוכשי דירה שסבלו מבעיות רטיבות חמורות. לעומת זאת, מוכרת הדירה שוחררה מאחריות לאחר שנקבע כי פעלה בתום לב ומסרה לרוכשים את כל המידע שעמד לרשותה.

תביעות על רטיבות בדירה הן עניין שכיח ומרחשות כל הזמן - אולם לא תמיד מגיע לפתחו של בית המשפט מקרה כזה, שבו הדירה נרכשה לפני יותר מעשור. מדובר בזוג שרכש דירת יד שנייה בפתח תקווה, שנבנתה על ידי גינדי בשנת 2008 ונמכרה להם ב-2015. מיד עם כניסתם לדירה, הבחינו הרוכשים ברטיבות שהתגלתה על הקירות, ולטענתם, בדיקות מעבדה אישרו את החשש כי מדובר בליקוי חמור שנגרם בשל בעיות איטום. בעקבות זאת, הגישו תביעה לבית המשפט בדרישה לפיצוי של 285 אלף שקל. התביעה הופנתה נגד החברה, אבל גם נגד מוכרת הדירה, ונגד חברת הביטוח מנורה, בטענה שהיא אמורה הייתה לכסות נזקי צנרת.

במהלך הדיון בבית המשפט טענה גינדי כי התביעה התיישנה. השופטת, אביגיל פריי, דחתה את הטענה לאחר שהתברר כי החברה ביצעה תיקוני רטיבות בדירה גם בשנת 2015 - בסמוך למועד המכירה לרוכשים הנוכחיים. כלומר, לגרסת השופטת לא ניתן לטעון להתיישנות, מאחר שהתובעים גילו את הליקוי רק לאחר שרכשו את הדירה.

מנגד, המוכרת (זו שמכרה לאותו זוג את הדירה ורכשה את הדירה מגינדי) טענה כי לא הייתה לה כל סיבה להסתיר מידע מהרוכשים, וכי מבחינתה בעיית הרטיבות טופלה בעבר ולא הופיעה מחדש עד למועד המכירה. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי היא פעלה ביושר ומסרה את כל מה שידעה לרוכשים החדשים. לפיכך, נדחתה התביעה נגדה, ואף נפסקו לה הוצאות משפט בגובה של כ-53 אלף שקל (הוצאות משפט של 23 אלף שקל ועוד שכר טרחת עורך דין בגובה 30 אלף שקל). 

מי אחראי על רטיבות, המוכר או גינדי? רטיבות בדירה (shutterstock)

לטענת מוכרת הדירה, היא איננה אחראית כלל לתיקונים. לדבריה, במועד חתימת הסכם המכר מול התובעים לא היו קיימים ליקויי רטיבות שלא תוקנו, כפי שהצהירה במסגרת הסכם המכר. היא הוסיפה כי כבר במהלך ביקורם הראשון בדירה יידעה את התובעים ביחס לנזילה במרפסת הדירה ואלה אף אישרו באמצעות בא כוחם כי הנתבעת עדכנה אותם בנזילה זו, מה גם שהנתבעת יידעה את התובעים בדבר הצעת גינדי ביחס להחלפת הריצוף במרפסת. העניין הזה הוא חשוב, משום שלעתים מוכרים מסתירים מידע בכוונה מהרוכשים ומשלמים מאות אלפי שקלים כפיצוי.

לפי פסק הדין, בחודש מאי 2019, כארבע שנים לאחר הרכישה, שבו ופנו התובעים לגינדי בטענות ביחס לליקויי רטיבות בדירה עצמה ולאור פנייתם זו ולפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת לבחון טענותיהם אולם לאחר בדיקותיה ומיקום הליקויים התעורר אצלה חשש שמא התובעים מסתירים מידע אודות מקור הליקויים. משכך החליטה הנתבעת להפסיק את המשך הבירור ולא לבצע כל עבודות תיקון בדירה.
 

במסגרת חוות דעת של מהנדס, התברר כי בשנת 2018 פנו התובעים למנורה בהיותה החברה המבטחת את הדירה בזמנים הרלוונטיים, בטענה לליקויי רטיבות בדירה ולאחר בדיקות שבוצעו על ידה וחוות דעת מסכמת מטעמה, הובהר לתובעים שעלות ביצוע עבודות התיקון בדירה עמד על 33 אלף שקל, כשלחלופין יוכלו התובעים לקבל שיפוי מהנתבעת של כ-23 אלף שקל לצורך ביצוע התיקונים בעצמם. התובעים ביקשו כי מנורה לא תבצע את תיקון הליקויים הנטענים דירה ודרשו לקבל לידם את השיפוי כאמור ואלו אכן שולמו להם. אולם, חרף עובדה זו, כך לפי פסק הדין, התובעים לא תיקנו את הליקויים.

מלבד חיובה של גינדי בפיצוי של כ-244 אלף שקל (בנוסף, תשלם שכר טרחת עורכי דין של 35 אלף שקל ועוד הוצאות מומחים בגובה 30,500 שקל) קבעה השופטת כי גם מנורה תישא באחריות מסוימת לנזק, מאחר שלא איתרה בעיה במערכת הדלוחין שבמטבח. עוד קבעה השופטת כי על גינדי לשלם גם 18 אלף שקל בגין עוגמת נפש ועוד 3,600 שקל בגין הפסד ימי עבודה ובסך הכל כ-327 אלף שקל. מנורה תשלם כ-18 אלף שקל בגין עלות העבודות בצירוף 2,000 שקל בגין עוגמת נפש ועוד 400 שקל בגין הפסד ימי עבודה ובסך הכל כ-20,500 שקל.

עוד ב-

"אלפי דירות נותרו עם ליקויים חמורים, היזמים לא נותנים מענה"

לכתבה המלאה

פסיקת בית המשפט קובעת מסר חד וברור – חברות בנייה אינן יכולות להתחמק מאחריות לליקויים המתגלים בדירות שבנו, גם שנים לאחר המסירה. במקרה זה, העובדה שגינדי המשיכה לבצע תיקונים בדירה במשך תקופה ארוכה, חיזקה את אחריותה לליקויים שהתגלו בה.