שריפת הענק בכביש 1 לצד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והנרצחים בפעולות האיבה לא הותירו את ליאון רוזנברג שבחר לעבור להתגורר בקפריסין לפני למעלה משנה אדיש. מגיש קשת 12 שיתף בתחושות שלו על הטקסים ביום הקשה לצד מזג האוויר שהחליט להביע את זעמו.

רוזנברג העלה פוסט ארוך וקשה בו כתב: ''העצב אין לו סוף. הדמעות זולגות מעצמן. השמות, התמונות, הסרטונים, ההספדים. נדמה שיום הזכרון השנה כואב באופן חסר תקדים. כל כך הרבה נהרגו, כל כך הרבה הורים, בני ובנות זוג, ילדים ובני משפחה שחייהם התרסקו. והצפירה שפילחה את הלב מרגישה השנה קצרה מדי, כי נדמה שהאנשים שמחליטים ומנווטים לא שומעים, לא מרגישים. בכל פעם שהעליתי פוסט בנוגע למצב בישראל: למלחמה, לחטופים, או לטרלול הפוליטי. קיבלתי תגובות בסגנון: "עברת לקפריסין - סתום ת'פה!". כל תגובה כזו היא כמו אגרוף בבטן. ועד כמה ששרירי הבטן שלי חזקים, זה השפיע עליי והפסקתי לכתוב''.

המגיש הוותיק המשיך: ''ובכל זאת, אני לא יכול להשאר אדיש, בטח לא ביום כזה, שבו השכול נמצא בכל מקום וגם מנשב אלינו בעוצמה עד לכאן. אנחנו אמנם בחרנו לגור בקפריסין, ומרכז החיים שלנו כאן, אך אנחנו חווים את ישראל בכל נימי חיינו. כמעט כל החברים שלנו כאן הם ישראלים, לחלקם יש ילדים בצבא, לחלקם יש שכול במשפחה. הלקוחות שלי ישראלים, לחלקם יש ילדים בצבא, לחלקם יש שכול במשפחה. אנחנו מדברים רוב הזמן בעברית, אני מבקר בארץ לפחות פעם בשבוע. אני ישראלי שאוהב את ישראל, אני אוהב את האנשים, את הצפיפות, את החום ואת הישירות. אני אוהב את השפה העברית ואת המוזיקה - מאריק איינשטיין ועד נס וסטילה. בחרתי לצאת מהמדינה לתקופה מסויימת כי נהיה בלתי נסבל לראות את מה שקורה בה. ולא יכולתי להשאר בחוסר מעש פסיבי מול ״המצב״.

הוא טען: ''זה לא הפחית את הדאגה שלי למדינה, אני מודאג ממה שקורה לה, מאובדן הערכים של הממשלה הנבחרת ושל העומד בראשה, מהצורה שבה שרי ממשלה מתנהלים ומתבטאים. תוקפים משרתי ציבור וחלקים נרחבים בעם. אני מודאג מההדרדרות בחינוך, בשירותי הרפואה, מהעליה הדרמטית ביוקר המחיה, שגורמת אפילו לחברים המבוססים שלי להרגיש מחנק קיומי, ואני מתייסר מזה שהיכולת שלי להשפיע היא מאד מוגבלת. ביום העצמאות הזה - אני בעיקר אהיה עצוב. אין חשק לחגוג. ואני בטוח שיש רבים שמרגישים כך. וממילא אני לא הסיפור כאן. יש כאן שאלה מוסרית גדולה הרבה יותר''.

הוא ניסה להביע קצת יותר תקווה: ''אולי השנה, כשיום העצמאות מגיע וברקע יש מלחמה חיצונית ופנימית, אנחנו נדרשים לעשות משהו אחר- לא לחגוג אלא לחשוב על העתיד. לאן פנינו מועדות. להשאר עוד יום אחד עם הכאב של ההורים השכולים ומשפחות החטופים, שמשלמים מדי יום בדמעות ובצער בלתי נסבל את מחיר הקיום של המדינה, יותר מדי מהם יודעים שאפשר היה להמנע מהאובדן הזה עם החלטות ממשלה אמיצות יותר. אולי זה היום להתאבל על הפער העצום בין מגילת העצמאות, שבה נוסחו החזון והערכים שלאורם הוקמה המדינה, לבין מעשיה של הממשלה הנוכחית, שמחריבה את הדבר הבסיסי שהחזיק אותנו יחד- תחושת השותפות והאמפתיה, ומטפחת את הרעיון הלא דמוקרטי שהחזקים והשולטים צריכים להיות היחידים שקובעים, ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם, תוך דריסה ברוטאלית של הרוב, של משלמי המיסים ושל הנושאים בנטל''.

עוד ב-

ליאון רוזנברג מתפוצץ מעצבים: "כעס ועלבון, צרחתי מכל הלב"

לכתבה המלאה

לסיום שיתף רוזנברג: ''הרוחות החזקות שפוקדות היום את הר הרצל, והתמונות האפוקליפטיות מהשריפות בהרי ירושלים, לדעתי צריכות להתפרש כסימן, שגם אלוהים חושב שהחגיגה הטקסית הכאילו-ממלכתית הזו אינה תואמת את המצב. את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק, אבל אולי כדאי להחליף את הלחן. מישהו שומע אותו?''.