קל להחמיץ את העדינות של "ארבע העונות", הסדרה החדשה של טינה פיי שעלתה לאחרונה בנטפליקס. ברקע: שלושה זוגות חברים ותיקים, נופים עוצרי נשימה, ארבע חופשות בשנה. במרכז: מערכת יחסים שמתפרקת בשקט, ודינמיקה קבוצתית שמתחילה להתקלף שכבה אחר שכבה. מי שמחפש טוויסטים, חשיפות דרמטיות או סאטירה נושכת – אולי יתאכזב. אבל מי שמוכן לצפות בקשרים אנושיים דרך שתיקות, מבטים והחמצות קטנות – יגלה כאן יצירה רגישה ומדויקת.

טינה פיי, מי שפרצה לתודעה ב־SNL, כתבה את הקומדיה האייקונית "ילדות רעות" והמשיכה עם 30 רוק ו־The Unbreakable Kimmy Schmidt, מזוהה כבר שנים עם סאטירה שנונה, דמויות גדולות מהחיים וקצב כתיבה מהיר וחכם. אבל כאן היא בוחרת להאט. ב"ארבע העונות" היא לוקחת צעד אחורה מהברק הקומי, ובמקום לגלח פינות – היא שוהה בהן. התוצאה עדינה, אנושית, ונוגעת בדיוק במקום שבו השנינות כבר לא מספיקה.

עלילת הסדרה נפתחת כשניק (סטיב קארל, נוגע ללב ומעורר אי־נוחות באותה נשימה) עוזב את אשתו הוותיקה אן (קרי קני־סילבר) ומביא במקומה את חברתו הצעירה ג'יני (אריקה הנינגסן) לחופשה המשותפת.

זה לא רק שינוי בסידור החדרים – זה זעזוע רגשי שמערער את כל מה שהדמויות חשבו על עצמן ועל הקשרים ביניהן. קייט (פיי), שנראית כמו עמוד השדרה של הקבוצה, מגלה שהיא כבר לא בטוחה מה היא מחזיקה, דני וקלוד (קולמן דומינגו ומרקו קלוואני) מתמודדים עם שחיקה אחרת, שקטה יותר, ברקע של בעיות בריאותיות.

קל – אולי מתבקש – להשוות את "ארבע העונות" ל"הלוטוס הלבן". יש דמיון: אתרי נופש, דינמיקה מתוחה, בורגנות מתפקעת. אבל איפה ש"הלוטוס" עוקץ – פיי מקשיבה. איפה שמייק וייט מתענג על האבסורד – פיי מחפשת חמלה. היא לא מעוניינת לחשוף את הצביעות של הדמויות, אלא את הפחדים שלהן. היא לא מתעכבת על תעלומות – אלא על שתיקות.

קרדיט לתמונה: נטפליקס

ובשתיקות האלה טמון כל הקסם. לא מדובר בסדרה שמנסה להפיל מהכיסא, אלא בכזו שנשארת איתך אחר כך. כמו טיול קבוצתי שבמהלכו התחלת להבחין כמה חברים שלך השתנו, או אולי אתה. בלי הכרזות, בלי סופים דרמטיים – רק תהליך עדין של התרחקות, הבנה, ותחושת ריחוק מוכרת מדי.

עוד ב-

"חתונה ממבט ראשון" הצליחה ברייטינג אבל נכשלה בדבר אחד מרכזי

לכתבה המלאה

"ארבע העונות" היא לא סדרה של ציטוטים. היא סדרה של שיקוף. ובשוק רווי רעש ותחרות על תשומת הלב, זו אולי הבחירה הכי רדיקלית שטינה פיי עשתה עד כה.