הסיפור שהעיר את המדינה בינואר 2023 חזר למרכז הבמה בסדרת הדוקו-פשע "מזוודות ורודות" (yes), מאת היוצרים מור לושי ודניאל סיון. במרכז הדרמה עומדות ארבע צעירות ישראליות בשנות ה-20 לחייהן, ארבל מזרחי, אוראל בן חיים, עידן צאובר ולי פוני, שנתפסו בנמל התעופה בן גוריון כשהן סוחבות איתן כ-15 עד 20 קילוגרמים של סמים קשים (קוקאין וקטמין) מוסלקים במארזי פלייסטיישן, בקבוקי שמפו ומוצרי צריכה תמימים.

הסיפור, שחיבר בין תרבות בליינים, רשתות חברתיות ועולם הפשע המאורגן, הציג לכאורה קורבן "מושלם", צעירות נורמטיביות מבתים טובים, ללא עבר פלילי, שנשאבו לעולם הברחות הסמים.

עבור ארבל מזרחי, שנחשבה ל"מוח" מאחורי החבורה, הדרך למטה החלה מוקדם. כצעירה מבית אמיד מאוד שהסתבכה עם התמכרות לסמים, קשיים בעסק תכשיטים ואחרי שההורים שלה הפסיקו לתמוך בה,  היא מצאה את עצמה מחפשת כסף קל. הצעות שהגיעו במסיבות טבע הובילו לרשת הברחות משומנת לכאורה, במסגרתה טסו הבנות בתדירות חריגה של כחמש פעמים בחודש כדי להנות בחו"ל ובמסווה של הברחות סמים לכאורה.

אולם, למרות המעטפת הדרמטית, הסדרה מעלה שאלות קשות לגבי הדרך שבה מוצגת הפרשה, לצד הפסקול המדליק והדימויים הוויזואליים הנוצצים, השוטים המציגים את שימוש הסמים היומיומי והחיים הסוערים כמעט מעניקים לפשע החמור הילה סקסית ואטרקטיבית, תוך טשטוש השפל האמיתי שבו היו נתונות.

אחת הביקורות המרכזיות כלפי היצירה היא העובדה שהיא נמנעת מלחקור לעומק את התמונה הגדולה. במקום לספק תשובות לשאלה המטרידה ביותר מדוע משטרת ישראל לא התאפקה כדי להגיע למפעילים הבכירים ולארגוני הפשע שמאחורי הקלעים, והסתפקה בלכידת הבלדריות במכס, הסדרה נשארת ברובה ברמת הווידוי האישי. יתרה מזאת, הניסיון להסביר את המעשים דרך רגשות נעורים גנריים של חוסר שייכות ורצון לברוח, מתקשה להחזיק לאורך שלושה פרקים, בפרט כשהנתונים מראים כי השולחים ניצלו את חוסר מושגן של הבנות ושילמו להן סכומים זעומים לעומת שווי השוק האמיתי של הסמים.

מתוך ארבע המעורבות, רק שתיים, ארבל מזרחי ואוראל בן חיים, בחרו להתראיין מול המצלמות, בעוד עידן צאובר ולי פוני נותרו מחוץ לפריים ותמונותיהן טושטשו. היעדרותן של השתיים האחרות בולטת ומעלה את התהייה האם הן הבינו את חומרת מעשיהן והעדיפו לשתוק, במיוחד על רקע קטעים מקוממים שבהם נראית אוראל בן חיים ממשיכה ללכת בנתב"ג כשתופסים את חברתה עידן, מבלי להפגין חרטה או דאגה.

הגישה הכללית של המרואיינות, המדברות על הברחת עשרות קילוגרמים של סמים קשים בקלות דעת וכאילו מדובר בגניבה פעוטה מהסופרמרקט, מייצרת תחושת נתק חריפה אצל הצופה.

לצד הביקורת על התוכן, הסדרה מצליחה לייצר קצב מותח בזכות איכות הפקתית גבוהה, שימוש בצילומי אבטחה מנתב"ג וטוויסטים עלילתיים המופיעים בפרק הסיום, המחשפים כי המורכבות והתחכום של הבלדריות היו גדולים בהרבה מכפי שטענו בהסדרי הטיעון.

עוד ב-

פשיטת ענק בשרון: 200 ק"ג סמים הוסלקו בתוך שוקולדים ועוגיות

לכתבה המלאה

עם זאת, המציאות שלאחר המאסר מעלה סימני שאלה ערכיים חמורים, הדיווחים על התחברותן של הבנות לאסירות מפורסמות אחרות כמו כרמל מעודה במהלך שהותן בכלא, והשאיפה שלהן למנף את הפרסום השלילי כדי להפוך למשפיעניות רשת, למכור קודי קופון ואף להשתלב בתוכניות ריאליטי, מציגים תופעה ישראלית עגומה שבה פשיעה חמורה עשויה להפוך למקפצה לפרסום ולאהדת הקהל, בקיצור, אם ששי גז היה העורך דין שלהן, רק אומר כמה הפרשה הייתה חמורה, וכמה כסף היה להן לשלם כדי להוציא את עצמן מזה.