פעם היא הייתה גאוותו הגדולה, אבל היום נראה שמארק צוקרברג פשוט רוצה להיפטר מפייסבוק. הרשת החברתית שהמציאה מחדש את הדרך שבה אנשים מתקשרים חגגה בחודש שעבר 21 שנים להקמתה, אך במקום לחגוג, צוקרברג מסיט ממנה את תשומת הלב בהדרגה. ההשקעות, החדשנות והפיתוחים עוברים לפלטפורמות אחרות, בעוד שפייסבוק נותרת מאחור, מזדקנת ומתנתקת מהמיינסטרים. האם מדובר בהחלטה מחושבת? כל הסימנים מצביעים שכן.

1. העברת המיקוד לאינסטגרם

מאז רכישת אינסטגרם ב-2012, מטא (לשעבר פייסבוק) משקיעה רבות בפיתוח הפלטפורמה. אינסטגרם הפכה למוקד חדשנות, עם תכונות כמו סטוריז ו-Reels, שמשכו קהל צעיר ומגוון. לעומת זאת, פייסבוק נותרה עם שינויים מינוריים, מה שמצביע כנראה על העדפת החברה לקדם את אינסטגרם כפלטפורמה המרכזית.

2. ירידה בחשיפה לעסקים וליוצרי תוכן

בשנים האחרונות, עסקים ויוצרי תוכן מספרים כי הם חווים ירידה בחשיפה האורגנית בפייסבוק. האלגוריתם של הפלטפורמה מקשה על הגעה לקהל ללא פרסום ממומן, מה שמקטין את האטרקטיביות של פייסבוק עבורם. מצב זה מעודד מעבר לפלטפורמות אחרות, כמו אינסטגרם או טיקטוק, שבהן החשיפה האורגנית עדיין משמעותית.

3. הזנחת חוויית המשתמש

המשתמשים הותיקים מזכירים לא אחת את הממשק הכבד, ריבוי פרסומות והדעיכה של התוכן האורגני בפייסבוק. התחושה היא שהפלטפורמה לא מתחדשת ולא מותאמת לצרכים העדכניים של המשתמשים, מה שמוביל לירידה בשביעות הרצון ולנטישה לפלטפורמות אחרות.

4. השקעות בבינה מלאכותית על חשבון פייסבוק

מטא משקיעה מיליארדים בפרויקטים שהמיקוד העיקרי שלהם הוא בינה מלאכותית, לצד השקעה (כושלת?) במאטברס, בעוד שפייסבוק עצמה כמעט ולא זוכה לחידושים משמעותיים. החברה רואה את עתידה בטכנולוגיות מתקדמות אלו, ומפנה אליהן את המשאבים, מה שמותיר את פייסבוק מאחור.

5. אובדן רלוונטיות בקרב קהל צעיר

פייסבוק נתפסת כרשת חברתית למבוגרים, עם פחות ופחות משתמשים צעירים מדי שנה. הקהל הצעיר מעדיף פלטפורמות כמו אינסטגרם וטיקטוק, מה שמוכיח שצוקרברג לא רואה בפייסבוק את העתיד, אלא מפנה את המיקוד לפלטפורמות אחרות.

נראה כי צוקרברג לא יכריז על סגירת פייסבוק - זה יהיה צעד קיצוני מדי. אבל הוא גם לא עושה דבר כדי לעצור את הדעיכה שלה. להיפך, הוא מקדם את אינסטגרם, משקיע בבינה מלאכותית, וסוגר את הברזים ליוצרי תוכן ולעסקים בפלטפורמה. פייסבוק, פעם גולת הכותרת של האימפריה שלו, הופכת בהדרגה למעמסה שהוא מעדיף להזניח. השאלה היא לא אם היא תיעלם, אלא כמה זמן ייקח עד שאיש כבר לא יזכור שזה היה המקום שבו הכל התחיל.