שוק הנפט יודע כבר חמישים שנה להבחין בין סיכון מלחמה לבין אובדן אספקה אמיתי. מלחמת יום הכיפורים והאמברגו של 1973–1974 היו הלם של מדיניות. המהפכה באיראן בסוף שנות ה־70 והפלישה העיראקית לכוויית ב־1990 היו הלמים של ייצור. האירוע הנוכחי נראה שונה משום שהוא יושב על העורק עצמו.

מצר הורמוז, נקודת המעבר החשובה בעולם לא רק לחביות, אלא ללוגיסטיקה שמחברת אותן לכלכלה הגלובלית. לפי ה־EIA, ב־2024 עברו דרך המצר בממוצע כ־20 מיליון חביות ביום, שווה ערך לכ־20% מצריכת הנוזלים הפטרוליים העולמית, וליותר מרבע מהסחר הימי הגלובלי בנפט. בנוסף, כחמישית מהסחר העולמי ב־LNG חצתה את הורמוז, בעיקר מקטאר. זו לא דרמה על מדינה שמייצרת פחות, אלא תרחיש שבו אפילו מי שמפיק מתקשה לשלוח.

התגובה של השוק בשבועיים האחרונים מספרת את זה טוב יותר מכל נאום. ב־9 במרץ טיפס ברנט לשיא תוך־יומי של 119.50 דולר לחבית, הרמה הגבוהה ביותר מאז אמצע 2022, לפני שהחל להתנדנד בין תיקונים חדים לחזרה מעל 100 דולר. לכאורה, התנודתיות והנסיגה מהשיאים יכולות להיראות כמו פאניקה שמתפוגגת.

אבל בשוק הפיזי המקום שבו קובעים אם יש חביות, לא רק חוזים הסיפור חריף בהרבה. עיוותי הבנצ’מרקים במזרח התיכון הגיעו לרמות קיצון. הפרמיה של Cash Dubai מעל הסוואפים זינקה ל־56 דולר לחבית, ואומן קפצה לאזור 51 דולר בזמן שבפברואר הפרמיות היו סביב פחות מדולר. כאשר הבנצ’מרק עצמו מתעוות, השוק מאותת שהצנרת לא מתפקדת. יש פחות עסקאות, פחות מחיר הוגן, ויותר פרמיה על נגישות פיזית לחבית.

גם הכיוון הגיאוגרפי של ההלם מחדד למה זה שונה הפעם. ה־EIA מעריך כי 84% מהנפט הגולמי והקונדנסט ו־83% מה־LNG שעברו דרך הורמוז ב־2024 הגיעו לשווקים באסיה, סין, הודו, יפן ודרום קוריאה לבדן היו יעד לכ־69% מזרימות הגולמי והקונדנסט דרך המצר. החשיפה הישירה של ארה״ב קטנה יחסית כ־0.5 מיליון חביות ביום של יבוא גולמי וקונדנסט דרך הורמוז ב־2024, כ־2% מצריכת הנוזלים הפטרוליים בארה״ב. לכן מרכז הכובד הכלכלי של האירוע הוא לא האם ארה״ב תמצא חביות, אלא האם אסיה תצליח להמשיך להזין תעשייה, חשמל ותעבורה בלי לשלם פרמיות קיצוניות שמחלחלות לאינפלציה.

המספרים העדכניים שהציגו גופי האנרגיה רק מדגישים עד כמה זה כבר מעבר לפרמיית כותרות. סוכנות האנרגיה הבינלאומית העריכה כי במרץ צפויה ירידה של כ־8 מיליון חביות ביום בהיצע העולמי, כמעט 8% מהביקוש והודיעה על שחרור חרום של מעל 400 מיליון חביות ממאגרי חירום, הגדול בתולדות הארגון.

במקביל, יצוא הנפט מהמזרח התיכון לאסיה ירד במרץ ל־11.665 מיליון חביות ביום לעומת כמעט 19 מיליון בפברואר מה שמכריח בתי זיקוק אסייתיים לצמצם פעילות או לחפש חביות באפריקה ובאמריקות במחירים הולכים ומטפסים. זה כבר לא שוק שמתמחר סיכון זה שוק שמשנה תמהיל אספקה תחת לחץ.

והאזהרה החשובה ביותר מגיעה בכלל ממוצרי הזיקוק, לא מהחבית. מאז ההסלמה בסוף פברואר זינק מחיר הגזואיל בסינגפור בכ־57% ומחירי דלק סילוני בכ־114% מה שמרמז שהמחנק עובר מהר יותר לדיזל ולקרוסין מאשר למדד ברנט עצמו. במילים פשוטות, גם אם הגרף של הנפט מתייצב זמנית, המשק עלול להיפגע חזק יותר דווקא דרך דיזל לתובלה וכרייה, ודלק סילוני לתעופה ולשרשראות אספקה מהירות.

האם אפשר לעקוף את הורמוז? חלקית בלבד. ה־EIA מעריך שלסעודיה ולאיחוד האמירויות יחד יש בערך 2.6 מיליון חביות ביום של קיבולת צינורות זמינה שיכולה לעקוף את המצר בעת שיבוש מול כ־20 מיליון חביות ביום שעוברות בו בשגרה. הפער הזה מסביר למה שחרור מאגרים יכול לקנות זמן ולמתן תנודות, אבל לא לשחזר לוגיסטיקה בקנה מידה מלא.

גם הממד המדיני כבר התגלגל ישירות לשאלת פתיחה בכוח של הנתיב. הנשיא טראמפ לוחץ על בעלות ברית ואף על סין, שנהנית מהזרימות דרך המצר לתרום נכסים צבאיים כמו שולות מוקשים והגנה אווירית כדי לסייע בפתיחה מחדש של הורמוז, ואף רמז לאפשרות של תקיפות נוספות סביב תשתיות יצוא באיראן אם יידרש. בשלב הזה, השוק כבר לא מתמחר רק האם יירו עוד טילים, אלא האם העולם מסוגל להבטיח חופש שיט בקורידור האנרגיה החשוב ביותר שלו וכמה זמן ייקח לתקן את הנזק הפיזי, הביטוחי והתפעולי.

עוד ב-

20 מיליון חביות ביום: מה איראן יכולה לעשות בנוגע למיצר הורמוז?

לכתבה המלאה

למשקיעים, המסקנה הנקייה היא שהסיפור השורי בנפט אינו עוד פרמיית גיאופוליטיקה, אלא שוק שמתמודד עם שיבוש אמיתי בצוואר בקבוק לוגיסטי, עם מסלולי עקיפה מוגבלים והידוק מהיר במוצרי דלק. כל עוד הורמוז לא חוזר לפעילות רחבה ולא רק סמלית הסיכון הוא שהשוק יישאר הדוק יותר מכפי שחוזי ברנט לבדם משדרים, והזעזוע יעבור לאינפלציה דרך דיזל, סילוני ושינוע, הרבה לפני שיגיע לסטטיסטיקות הרשמיות.
  

הכתבה אינה מהווה המלצה להשקעה. 
 

אלרואי אגם: חוקר ואסטרטג השקעות המשלב מומחיות בשוק ההון, הייטק ועולם הקריפטו. מספק ניתוחים ותובנות לאיתור הזדמנויות השקעה בנכסים מסורתיים ודיגיטליים