שם כולל להשקעות זה בורסה. יש כאלה שחושבים שהבורסה היא סוג של קזינו ברישיון ממשלתי אבל האמת היא רחוקה מכך. בורסה היא כלי כלכלי חשוב מאוד שמאפשר לחברות לגייס כסף ומאפשר לציבור הרחב לתת להם את הכסף בתמורה לרווח. איך זה קורה?

הכלים הבסיסיים בבורסה הם אגרות חוב (אג"ח) ומניות. ננסה להסביר את ההבדל בין שניהם:

מהי אגרת חוב חוב: אגרת חוב היא למעשה הלוואה. לחברה יש בעיקרון שני מקורות לקבל כסף. הכלי הראשון הוא להכניס שותף לעסק ואת זה עושים באמצעות מניות. הכלי השני הוא לקבל הלוואה ולהחזיר אותה עם ריבית.

האפשרות הראשונה היא לקחת הלוואה מהבנק. כאן הסיפור ברור. אתה הולך לבנק, מסכם על ביטחונות, ריבית ומתי אנחנו מחזירים את ההלוואה ואז מקבלים את הכסף ומחזירים בהתאם למה שסיכמנו.

הדרך השנייה לקבל הלוואה היא באמצעות אגרת חוב. איגרת חוב לא חייבת להיות בבורסה כל אחד יכול לקחת הלוואה מכל אחד ומסמך שמסדיר את היחסים בין נותן ההלוואה למקל ההלוואה היא אגרת החוב.

כשמדובר בסכומים גדולים ההלוואה צריך להתקבל ממספר אנשים. כך למשל אם אנחנו זקוקים להלוואה של 100 מיליון שקל, לא סביר שנוכל לקבל אותה מאדם אחד אלא ניאלץ לקחת אותה ממספר אנשים וכאן נכנסת הבורסה לתמונה.

אם אנחנו רוצים לקבל הלוואה של 100 מיליון שקל ממיליון אנשים, זאת אומרת שאנחנו צריכים להנפיק אגרות חוב, ולהציע אותן למכירה בבורסה כך שכל אגרת חוב תהיה בערך של 100 שקל ואז למעשה נוכל לקבל 100 שקל ממי שיקנה את איגרת החוב מאיתנו ולהחזיר לו בפרק זמן מוגדר בתנאי אגרת החוב את הכסף בצירוף ריבית.

הביטחון שלא נברח עם הכסף גם הוא יהיה נקוב באגרת החוב וניתן יהיה לממש ותו בשעת חירום באמצעות צו של בית משפט בו נציג את אגרת החוב, נראה שלא קיבלנו את הכסף בזמן שקבענו בתנאי אגרת החוב ואנחנו למעשה מבקשים מבית המשפט צו לתפוס את הנכס שמשמש ביטחון וכן הלאה.

הדרך השניה לקבל כסף היא, כאמור, באמצעות הכנסת שותף לעסק. נניח שאנחנו צריכים 100 מיליון שקל. קשה יהיה למצוא שותף שיכניס 100 מיליון שקל לחברה אבל אם נכניס מיליון שותפים שכל אחד יכניס 100 שקל יהיה קל יותר לגייס.

הדרך לעשות את זה היא באמצעות הנפקת מניות ולפי הדוגמה שלנו, נכניס מיליון שותפים לעסק בתמורה ל-100 שקל שכל אחד ישלם לנו. אותו שותף שמחזיק כעת מניה אחת שלנו יהיה זכאי לקבל כסף בזמן שאנחנו מחלקים רווחים. כלומר, לקחנו את 100 מיליון השקל, השקענו אותם בעסק והעסק הרוויח בהתאם ועכשיו יש בקופה 120 מיליון שקל. אנחנו רוצים לחלק 20 מיליון שקל שהם הרווח שלנו לאותם מיליון שותפים אז יצא שכל אחד יקבל רווח של 20 שקל על אותם 100 שקל שהכניס לחברה.

הוא עדיין שותף כי הוא לא מכר את המניה שלו אבל הוא מקבל דיווידנד שזה הרווח מההשקעה שלו. נניח שאותו אדם שקנה מניה רוצה למכור אותה. אם החברה נסחרת בבורסה אין לו בעיה, הוא נכנס לחשבון הבנק שלו, נותן פקודת מכירה והבנק מוצא לו קונה בתמורה לעמלה. אם מדובר בחברה שלא נסחרת בבורסה. האדם צריך למצוא לבד קונה ולבצע את המכירה בעצמו, לא סיפור כזה פשוט.

מה אפשר להפסיד:

כמו בכל השקעה אפשר גם להפסיד. אם נתנו הלוואה (ע"ע אג"ח) הרי שככל שאדם לא מחזיר את ההלוואה ניתן לתבוע אותו ולכפות עליו את ההחזר. אם אתה שותף (ע"ע מניה) והעסק כשל הרי שגם ההשקעה ירדה לטמיון.

זו הסיבה שנהוג להתייחס לאגרות חוב כאל השקעה סולידית. ההפסד מוגבל (ככל שיש בטוחות לאג"ח) אבל גם התשואה מוגבלת (הריבית שנקבל על ההלוואה שנתנו) במניה אנחנו יכולים להפסיד את ההשקעה אבל יכולים להרוויח ככל שהעסק שאנחנו עכשיו שותפים בו מרוויח.