אוכל

אחרי שנתיים בשבי: מה המאכל שהחטופים מסרבים לראות?

הם עברו שבי ממושך, תזונה חדגונית וחוסר אור יום - ועכשיו, כשהם סוף סוף על אדמת ישראל, הגוף והנפש שלהם נלחמים יחד כדי להשתקם. אך דווקא מאכל אחד, שילווה אותם עוד זמן רב, הפך לסמל בלתי נסבל של תקופת האימה
מערכת ice | 
עסקת החטופים (צילום פלאש 90/ עלי חסן, יונתן זינדל)
לאחר מסע ארוך של שבי ממושך וחוסר ודאות, שבו בערב שמחת תורה לישראל החטופים החיים שהוחזקו במשך כשנתיים. עם חצייתם לשטח ישראל, הועברו השבים ישירות לבתי החולים במרכז הארץ, שם קיבלו טיפול רפואי ובדיקות מקיפות כדי להעריך את מצבם הפיזי והנפשי.
בבית החולים בילינסון מטופלים חמישה מהחוזרים, שם הצוותים הרפואיים פועלים במלוא המרץ כדי לשקם את בריאותם. גורמים בצוות התזונתי הסבירו בישראל היום כי מדובר באנשים שסבלו ממחסור ממושך בחלבונים, ויטמינים ומינרלים חיוניים. בשל שהייה ממושכת במקומות סגורים ותזונה דלה שהתבססה בעיקר על אורז ופיתות, גופם איבד מסת שריר וצפיפות עצם, ובחלק מהמקרים נגרם דלדול חמור כתוצאה ממחסור בוויטמין D ואי-חשיפה לשמש.
אחד המאפיינים הבולטים שחוזרים בקרב המשוחררים הוא סירובם לאכול מזונות שהיוו את עיקר תזונתם בשבי – הם אינם רוצים לראות עוד אורז או פיתות. אנשי הצוות מספרים כי רק המראה של אותם מאכלים מחזיר אצלם תחושות קשות מזמן השבי, ולכן התפריט המותאם להם נבנה בקפידה כדי למנוע טראומה נוספת.
הצוות הרפואי עורך לכל אחד מהמשוחררים סדרת בדיקות מדוקדקת, הכוללת מדידות של משקל, מסת שריר, צפיפות עצם ומעקב אחר רמות ויטמינים. לצד ההיבטים הפיזיים, מתייחסים בבתי החולים גם למצב הנפשי של השבים, שנשאו עמם חוויות קשות מתקופת השבי. למרות הכול, הם נראים ערניים, מתקשרים ומחייכים, והחזרה לשגרה הישראלית מתחילה בצעדים זהירים אך מלאי תקווה.
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה