בזמן שהעולם עוקב אחרי מלחמת הסחר שמוביל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נראה שרוסיה הצליחה לחמוק מהחזית. ביטול מכסי "יום השחרור" מצד הממשל האמריקאי התקבל בקרמלין כבשורה טובה. בפועל, הגורם האמיתי שמאיים על כלכלת רוסיה הוא לא המלחמה באוקראינה או הסנקציות – אלא הנפט. זה העורק הראשי שמזרים חמצן לתקציב הרוסי, והיום הוא נמצא בצניחה חופשית.

מחיר תערובת הנפט הרוסית (Urals) ירד מתחת ל-55 דולר לחבית – כ-20 דולר פחות ממה שהקרמלין זקוק לו כדי לעמוד ביעדי התקציב. זו מכה אנושה לכלכלה הרוסית, שבה כשליש מהכנסות המדינה מגיעות מנפט וגז. אם המגמה תימשך, הגירעון התקציבי של רוסיה עלול להכפיל את עצמו עוד השנה.

לא חדש שהכלכלה הרוסית רגישה לנפט. בשנות השמונים צניחת מחירי הנפט תרמה לקריסת המשטר; בשנות התשעים, כשפוטין התמנה לראש ממשלה, עליית המחירים הצילה את שלטונו. המערכת הכלכלית (ואולי גם הפוליטית) הרוסית נשענת מאז על תעשיית האנרגיה כבסיס קיומי. רוסיה אמנם שרדה בעבר זעזועים במחירי הנפט, כמו במשבר 2008 או בתקופת הקורונה, אבל המצב הפעם קשה יותר משמעותית. המלחמה נמשכת כבר שלוש שנים והקרמלין מנסה לטשטש את העלויות על ידי חלוקת מענקים והרחבת ההוצאה הציבורית.

בקרמלין מבטיחים כי נעשים כל המאמצים למזער את הפגיעה הכלכלית, אבל התחזיות לא תומכות בכך. בגולדמן סאקס מעריכים כי מחיר הברנט הממוצע יעמוד השנה על 63 דולר ויירד עד ל-58 דולר בשנת 2026. מכיוון שתערובת Urals  נסחרת בהנחה ביחס לברנט, המשמעות היא שמחיר הנפט הרוסי עלול להתדרדר מתחת לרף ה-50 דולר.

בבנק ההשקעות רנסנס קפיטל, המתמחה בשווקים מתעוררים, ובמיוחד ברוסיה, מזרח אירופה, אפריקה וחלקים מאסיה, מזהירים כי אם מחיר ה- Urals יישאר ברמות הנוכחיות, התוצר המקומי הגולמי של רוסיה צפוי לצמוח ב-0.1% בלבד – כמעט אפס. זאת, לאחר שנתיים של עלייה של 4% בשל הוצאות צבאיות כבדות, שבתורן הובילו לזינוק באינפלציה ולהעלאת הריבית לרמה שיא של 21%. במקביל שוק העבודה מדולדל, אם בשל בריחת עובדים או גיוסם הכפוי לצבא.

בפברואר נרשמה צמיחה שנתית של 0.8% בלבד בתמ"ג – ירידה חדה לעומת 3% בינואר. מדדים מרכזיים נוספים, כמו ייצור תעשייתי, מכירות רכבים ותנועת מטענים ברכבת, כולם בירידה מתמשכת. 

אנליסטים מג'יי.פי. מורגן מתריעים כי גם אם רוסיה מבודדת יחסית מהשווקים הגלובליים, מדיניות הסחר של טראמפ עלולה לפגוע גם בה קשות. להערכתם, השלכות מלחמת הסחר  הן "צונאמי" כלכלי שמתקרב במהירות לעבר מוסקבה. כשמחירי הנפט עולים, תעשיות שלמות – מפלדה ועד בניין – מתייקרות יחד איתו. כשהוא נופל, כל שרשרת האספקה נגררת איתו למטה. מדובר באפקט כלכלי מוכר של "מכפיל", שהופך כל ירידה לנפילה רב-מערכתית.

הקיפאון המדיני והמשבר הכלכלי מתחזקים זה את זה. שיחות השלום עם אוקראינה תקועות ומוסקבה מקווה שהישגים בשדה הקרב יאלצו את ארה"ב לשנות כיוון. בוושינגטון זיהו כבר בתחילת הדרך את התלות הרוסית בנפט ורמזו כי הגברת התפוקה מצד סעודיה וארה"ב תוכל להוריד את המחירים וללחוץ על הקרמלין דרך הכיס. בינואר השנה אמר שליח הבית הלבן לענייני אוקראינה, כי הורדת מחירי הנפט לרמה של 45 דולר לחבית, עשויה לאלץ את פוטין לעצור את המלחמה.

עוד ב-

באמצעות רשת מתווכים: רוסיה מכרה למערב נפט ב-2 מיליארד דולר

לכתבה המלאה

כאשר טראמפ חשף את רשימת המכסים הגלובלית החדשה, רוסיה כלל לא נכללה בה – לא מתוך רצון לפייס, אלא משום שכמעט אין סחר בין המדינות. מוסקבה, למעשה, אינה רלוונטית כרגע למדיניות הסחר האמריקאית. אם מחיר הנפט ימשיך להידרדר, פוטין עלול לגלות שהכלכלה הרוסית יצאה משליטה.