המעצב האיטלקי ולנטינו גאראווני, שנחשב לאחד האייקונים הגדולים של עולם האופנה, נפטר בגיל 93. הקרן שלו הודיעה ברשתות החברתיות כי ולנטינו הלך לעולמו בביתו ברומא כשהוא מוקף בקרוביו. ההודעה הרשמית פורסמה לאחר דיווחים בתקשורת האיטלקית, והלווייתו נקבעה ליום שישי הקרוב.

גרוואני, שהקים את בית האופנה הנושא את שמו ב-1960 יחד עם שותפו העסקי דאז ג'אנקרלו ג'יאמטי, הפך את סטודיו קטן ברומא לאימפריה עולמית, וסימן את יצירותיו בגוון האדום המפורסם "Valentino Red".
 

Rest in Peace Valentino Garavani♡ pic.twitter.com/PBf94eI2Gv

— linda (@itgirlbackup) January 19, 2026

במשך חמשה עשורים הוא יצר שמלות ערב וסילואטים נשיים שנשארו על זמניים, וזכה ללקוחות מפורסמות ביניהן ג'קי קנדי אונאסיס, אליזבת טיילור, סופיה לורן, פרינססה דיאנה, גווינת' פאלטרו, שרה ג'סיקה פרקר ואחרות. שמלותיו של ולנטינו היו לא רק בגדים אלא חוויית יופי וזוהר, והוא נודע בכך שהבין את מה שנשים רוצות – להרגיש יפות ומרשימות.
 

Valentino Garavani, the Roman couturier who launched his label in 1960 and found worldwide fame dressing European royals, American first ladies, and celebrities, has died. He was 93. https://t.co/Sp4uiYMH8K

— Vogue Magazine (@voguemagazine) January 19, 2026

גרוואני פרש מעולם העיצוב ב-2008 לאחר תצוגת פרישה חגיגית בפריז, כשהוא משאיר אחריו מורשת עשירה של יצירות שנחשבות לנצחיות, כמו קולקציית "הלבן" מ-1968 ושמלותיו האדומות האייקוניות. בשנת 2025 נפתח ברומא "פונדציונה ולנטינו גרוואני וג'יאנקרלו ג'יאמטי", מרכז שמירה על מורשתו האמנותית והעיצובית, המשלב אופנה, אמנות ותרבות, ומציג את יצירותיו לצד אמנות מודרנית.

ולנטינו גרוואני ייזכר כמעצב ששמר על אלגנטיות נצחית, רגישות ליופי וכשרון יוצא דופן להפוך את חלומות הנשים למציאות מרהיבה.

שנית אדם, ראשת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים:
״ולנטינו גראבאני הותיר אחריו שפה עיצובית מזוהה וברורה, שנבנתה מתוך דיוק, משמעת והבנה עמוקה של גוף ובד. בנאמנות להוט קוטור ולעבודת יד הוא פיתח אסתטיקה אלגנטית ומאופקת, שנשענה על גזרה איכותית, פרופורציה והערכה עמוקה ליופי ולנשיות.
הבחירה להתמיד בעקרונות הללו לאורך עשרות שנים, והיכולת לזקק את עבודתו לכדי חתימה תרבותית מובהקת, היא המורשת האמיתית שלו".

יפעת אירני, מבעלי פקטורי 54, היבואנים הרשמיים של המותג בישראל מזה שנים רבות: ""לצד ההערכה העמוקה לדמותו ולמורשתו, אנחנו מלאי תודה על הזכות הגדולה לעבוד במשך כבר מעל לשני עשורים עם בית האופנה של ולנטינו גרוואני, חוויה מעוררת השראה וערכית יוצאת דופן, שנשענה על יצירה חד פעמית, תפירה יוצאת דופן, מצוינות, דיוק וכבוד עמוק לאופנה כתרבות.

"ולנטינו גרוואני ראה באופנה מחויבות ליופי, לצורה, ולאישה כפי שדמיין אותה: נוכחת, מורמת מעם, עטופה בכבוד. בעולם שהלך והעדיף רעש על פני עומק, ולנטינו בחר בעקביות בשפה אחרת, שפה של שקט.

"דרכו החלה בפריז של שנות החמישים, שם למד קוטור במובנו הטהור: משמעת, פרופורציה, דיוק כמעט מוסרי. כשחזר לרומא והקים את בית האופנה שלו ב־1960, הוא לא ביקש להמציא את האישה מחדש, אלא להאיר אותה. בעבודתו הייתה אמונה פשוטה אך רדיקלית: בגדים אינם אמורים למשוך תשומת לב, הם אמורים ליצור נוכחות.

"האישה של ולנטינו הייתה אידיאל, לא פנטזיה. הוא לא הלביש כוח, אלא חן. לא תנועה חדה, אלא זרימה. השמלות שלו נבנו סביב הגוף אך מעולם לא כפו עליו סיפור. הן הציעו מרחב להיות, לא להוכיח.

"אחד הרגעים המכוננים בקריירה שלו היה הקולקציה הלבנה של 1968, שנוצרה עבור חתונתה של ג’קי קנדי לאריסטו אונאסיס. זו לא הייתה רק קולקציה מונוכרומטית, אלא הצהרה רעיונית. לבן, עבור ולנטינו, לא היה צבע של טוהר נאיבי אלא של דיוק מוחלט. ללא צבע, ללא הסחת דעת, נותרה רק הצורה. זו הייתה תפיסה כמעט רוחנית של קוטור: כשהכול נלקח, מה שנשאר חייב להיות מושלם.

"גם “האדום של ולנטינו”, שהפך לסימן ההיכר שלו, לא היה צבע של דרמה אלא של רגש מזוקק. אדום כמצב תודעתי של ביטחון, נוכחות, חיות , ולא כהצהרה צעקנית. אצל ולנטינו, אפילו התשוקה דיברה בלחש.

"משמעותו בעולם האופנה אינה נמדדת בטרנדים או ברגעי ויראליות, אלא בהתעקשות. בהתעקשות על יופי כערך, על נשיות שאינה מתנצלת, על קוטור כתרבות ולא כאירוע. הוא היה מהאחרונים שהאמינו שבגד יכול לשאת בתוכו אתיקה.

"מותו של ולנטינו מסמן את סיומו של עידן שבו אופנה לא ניסתה להיות רלוונטית אלא נצחית. מורשתו חיה בכל קפל מדויק, בכל קו נקי, ובאמונה השקטה שיופי אמיתי אינו דורש הסבר".

עוד ב-

אבל כבד בעולם התרבות: כוכב סרטי דיסני הלך לעולמו בגיל 76

לכתבה המלאה