מי שיסתובב בימים אלה בשוק בעזה יראה את דוכני הפירות והירקות מלאים ובכל הצבעים, אבל בשל הקריסה של רצועת עזה מבחינה כלכלית, כוח הקנייה של העזתים ירד כל כך שהם כמעט ולא קונים. המשבר ההומניטרי בעזה מביא את ארגוני הטרור ובראשם חמאס לשוקת שבורה ולנקודה בעייתית מאוד.

אז מה אפשר לקנות בשקל אחד בעזה? מנת פלאפל, פחית קולה, כמעט עשירייה של פיתות ואפילו גלידה, כל אלה נמכרים ברצועה במחיר כזה. זה אולי המדד הטוב ביותר על מצבם הכלכלי של 2.2 מיליון תושבי עזה בימים האלה. אך יחד עם זאת, ק"ג עגבנייה עולה 3 שקלים, ק"ג בצל וק"ג מלפפון עולים 2 שקלים כל אחד. חזה עוף נחשב מותרות ועולה 25 שקל לק"ג. ק"ג בשר בקר מאמיר ל-40 שקל ומעטים הקונים שעטים על 'המציאה'.

המשכורת היומית ברצועה עומדת על 60 שקלים בממוצע. אחוז האבטלה מגיע כבר ל-50%, ואף 65% בקרב הצעירים. מים זורמים בצינורות רק פעם ביומיים, והחשמל זמין רק 12 שעות ביום. מצב זה הוא חבית חומר נפץ, לא ברור כמה עוד זמן ניתן יהיה למשוך את הסיטואציה הנוכחית. החשש מחריף כעת, עם תחילת החורף, עקב מצב התחלואה ברצועה, שמתחיל לטפס ולהדאיג מאוד, כאשר כ-20 אחוזים מבדיקות הקורונה נמצאות חיוביות.

ישראל מפעילה מנוף לחץ על רצועת עזה. העסקה שמונחת על השולחן היא התקדמות בהסדרה ומידע על השבויים והנעדרים מצד חמאס, תמורת הקמת פרויקטים אזרחיים כמו; חווה סולארית, מתקן התפלת מים, אתר לסילוק פסולת, העברת ייצור החשמל לגז, סיוע הומניטרי וציוד רפואי, יציאת סוחרים לישראל והקמת פרויקט כלובי דגים בים.

חמאס נמצא בנקודת לחץ בין הציבור שקורס תחת הנטל, אופוזיציית הג'יהאד האסלאמי והארגונים הסוררים, והקושי להתפשר בעסקת שבויים מול ישראל שמכונה 'האויב הציוני' חדשות לבקרים. כרגע, אף צד לא מוכן להתפשר על המחיר. לאחר שהכול תקוע והמצב מידרדר, הנפיצות עולה. בפיקוד הדרום לא שואלים "האם זה יתפוצץ", אלא על "מתי" ולחמאס הפתרונים.