ערב החג אושר בכנסת תקציב המדינה לשנת 2026 ובעקבותיו נשמעו קריאות רווחה אדירות בספסלי הקואליציה. חברי הכנסת מיהרו להצטלם בשלל תמונות סלפי מאושרות. פרצי האושר המרגשים לא נבעו חלילה משפע של רפורמות להפחתת יוקר המחיה, או מהעברת חוק לשכירות הוגנת ואפילו לא מהגדלת תקציבי הבריאות, הרווחה והתשתיות (שדווקא קוצצו ללא רחם). קריאות האושר נבעו מהחשש שמא אי העברת התקציב יקרב את קיצה של הממשלה המכהנת ויביא להקדמת הבחירות. עוד עלה בקרב הקואליציה החשש שמא אי העברת התקציב לא תאפשר להם להגדיל את הכספים הקואליציוניים בכמיליארד שקלים נוספים. 

לתומכי הממשלה נמסר כמובן כי המטרה הראשית של העברת תקציב המדינה לשנה זו היא הגדלת תקציב הביטחון החיונית לניהול צרכי המלחמה עם איראן. אולם אלה היו לא יותר מדברי הבל ופייק ניוז. תקציב הביטחון היה גדל בין אם התקציב היה עובר בכנסת ובין אם הוא לא היה עובר. צרכי הביטחון קודמים לכל מחלוקת פוליטית וממילא לממשלה יש האפשרות לחרוג בחירום ממסגרת התקציב. 

דוברי האופוזיציה מצידם זעקו מרה כנגד התקציב בכוונם את הביקורת על הכספים הקואליציוניים בכלל ועל הכספים שהופנו לסקטור החרדי בפרט. כספים שבלי בושה, באמצע מלחמה, נועדו לנסות ולעקוף את הסנקציות החוקיות שהוטלו נגד המשתמטים מגיוס. דמעות התנין של דוברי האופוזיציה נשמעו בכל רחבי המדינה ובעיקר הצטלמו דוברי האופוזיציה במרחבים מוגנים כדי להמחיש את האבסורד של חלוקת כספים לישיבות משתמטות בעוד מאות אלפי חיילי צה"ל מסכנים את חייהם במלחמה באיראן ובלבנון (ולא שכחנו את עזה ויהודה ושומרון שהסכנות בהן נמשכות). 

יכולתי להסתפק באמירה כללית לפיה שני הצדדים צודקים איש בביקורתו על רעהו. האופוזיציה צודקת כי הכספים הקואליציוניים מושחתים ואילו הגדלת התקציבים לישיבות משתמטות היא עוול לא חוקי שיש לקוות כי ייעצר על ידי הממשלה הבאה. הקואליציה צודקת בביקורתה על האופוזיציה אשר התחרתה בעצמה עם הליכוד בהצעות מפתות למפלגות החרדיות בזמן כהונת ממשלת ה"שינוי", בניסיון לגייס את המפלגות החרדיות לתמוך בממשלתם הכושלת. 

אולם, הבעיה המרכזית שלי בתקציב המדינה אינה עוד מיליארד השקלים הפסולים לחרדים אלא בעיקר מה שאין בתקציב ולא יהיה גם בתקציב של האופוזיציה אם זו תעלה לשלטון. אין בתקציב אף לא שמץ של ניסיון להילחם ביוקר המחיה, להוריד את מחירי הדיור, להפסיק את העושק של הבנקים וחברות הביטוח, להקל על הפקקים האיומים בכבישים ובבתי החולים, להגדיל את מערך הסיוע הנפשי לעשרות אלפי נפגעי הנפש מהמלחמה המתמשכת, להקטין את מספר הילדים בכיתה או להפחית את נטל המס המטורף של מאות אלפי העסקים הקטנים.

תקציב המדינה אינו עוגת יום הולדת שאוכלים בסוף החגיגה ולאחר שמשתתפי המסיבה שרים ומצטלמים במיטב מחלצותיהם. תקציב המדינה הוא תוכנית עבודה הקובעת סדר יום לעבודת הממשלה לקראת האתגרים שעל הפרק. כאשר תקציב המדינה מייצג אך ורק המשך של הסטאטוס קוו פלוס עוד קצת ביזה קואליציונית, אזי המשמעות שהיא שמה שהיה הוא גם מה שיהיה. יוקר המחיה יישאר כפי שהוא, כלומר ימשיך ויעלה. מחירי הדיור ימשיכו אף הם לעלות. הבנקים וחברות הביטוח ימשיכו לחגוג. התורים במרפאות ובבתי החולים ימשיכו להתארך. ואנחנו? במקום לצאת לחירות בחג החירות, נמשיך להיות העם שעובד הכי הרבה במערב, משלם הכי הרבה מיסים, מביא הון אנושי לתפארת לשוק העבודה אך שכרו ימשיך להיות הכי נמוך, יוקר המחיה הכי נושך וצעירינו ממשיכים לעזוב את ארצנו האהובה בקצב של עשרות אלפים בשנה. 

אך למרות שהחוצפה הפוליטית, משני צדדיה, הגיעה בימים אלה לשיא, אין לי ספק שלא לעולם חוסן. וכפי שאנו רואים לנגד עינינו עד כמה אמיץ, נחוש וחכם העם הנפלא שלנו במאבקו מול אויבינו החיצוניים, משעה שתסתיים המלחמה עוד יבוא עמנו חשבון גם עם המערכת הפוליטית.

עוד ב-

ישראל בירידה: המגמה המפחידה שצריכה להדאיג את כולנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.