שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אלה מירז, קיבלה לידיה תביעה של אב נגד בנו. האב, אזרח בן 87, טען שהעביר לבן שלו 160,000 שקל במזומנים, כדי שישמור בשבילו על הסכום לכל מקרה. בנוסף הוא טוען, כי הדירה שהבן ירש מאמו המנוחה וכעת משכיר אותה, שייכת בחציה לאב. בשתי התביעות זכה האב.

אשתו של האיש, ואם בנו, נפטרה בשנת 2014, ובצוואה שלה הורישה את הדירה במלואה לבנה. האב טען בפני בית המשפט כי במהלך הנישואין הוא רכש יחד עם אשתו את הדירה והיא נרשמה על שם שניהם. מכיוון שהוא עבד כעצמאי והאם לא עבדה, הוחלט לרשום את מלוא הזכויות בדירה על שמה, משיקולי מס. לדבריו, חצי מהדירה שייכת לו מכוח הלכת השיתוף.

לגבי ה-160,000 שקל, האב טוען כי חסך אותם במשך חייו על מנת שישמשו אותו בזקנתו. הוא טוען שכאשר חשב להפקיד אותם בבנק בשנת 2014, הבן הציע לו לשמור עליהם. ולאחרונה כאשר הוא ביקש ממנו אותם בחזרה, הבן אמר שהשתמש בכסף ועקב מצבו הכלכלי הוא אינו יכול להשיב את הסכום.

הנתבע טען מנגד כי בהיותו הבן הצעיר להוריו, גר איתם בדירת המגורים שלהם עד גיל 33 ובכל השנים טיפל בהם במסירות. עוד הוא אומר כי בין האם לאב התקיימה הפרדת רכוש, ועל הדירה לא יכולה לחול הלכת השיתוף. בעניין הכסף המזומן הוא טען כי אביו העניק לו במתנה את הכסף הזה, כעזרה לרכישת דירה.

השופטת אלה מירז קבעה כי האב הצליח להוכיח כי הסכום לא ניתן במתנה, בין היתר באמצעות תכתובת ווטסאפ בין הבן לאחותו, בה אמר שהוא צריך להחזיר לאביו את הסכום, ומתייעץ עם אחותו האם לפרוס את ההחזר לתשלומים. השופטת קבעה כי מההתכתבות עלה באופן חד משמעי שהסכום ניתן בידיו למשמורת, ולא במטרה להעניקו במתנה. בעניין הדירה קבעה השופטת כי מתוקף הלכת השיתוף זכאי האב לחצי מהזכויות שנרשמו על שם המנוחה במהלך הנישואים, ובכלל זה לחצי מהזכויות בדירה לעיל.

בסיום, הנתבע חויב ע"י בית המשפט להשיב לאביו סכום של 160,000 שקל בתוך 30 יום, ולהעניק חצי מדמי השכירות שהוא מקבל על הדירה בבעלותו, לאביו – שהדירה בחציה שייכת לו.

עוד ב-

תבע את אחיו בגין מניות שהחזיק, וזו קביעת השופטת

לכתבה המלאה

הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל. באי כוח התובע: עו"ד רון ברנט, עו"ד שלום אלון ואח', בא כוח הנתבע: עו"ד רן פינגרר.