בשבוע שעבר החליט חבר המושבעים בבית-המשפט של מדינת וירג'יניה שבארה"ב כי אמבר הרד, אשתו לשעבר של השחקן ג'וני דפ, תפצה אותו במיליוני דולרים בעקבות הדיבה שהוציאה עליו בכתבה שפורסמה בוושינגטון פוסט לפני מספר שנים, במסגרתה תיארה את השחקן ההוליוודי כבעל מתעלל ואלים.

במאמרי זה אבקש להתמקד בסכום הפיצוי הגבוה שנפסק לטובת דפ, המבליט את אחת מהחולשות המהותיות ביותר הליכי תביעות לשון הרע שמתנהלים בישראל: שיעור הפיצויים הנמוך באופן יחסי, שפוסקים השופטים בישראל בתביעות דיבה.

תביעת הדיבה של דפ שהתקבלה כמעט במלואה תיארה כיצד סיפורי ההתעללות שבדתה הרד על  דפ הובילה להחרמה כמעט מוחלטת של דפ מהוליווד, והסבה לו הפסדי עתק. מי שהיה הכוכב הראשי של סרטים שוברי קופות כמו "שודדי הקאריביים" ו"הפשעים של גרינדלוולד", לא לוהק לתפקידים, וספג לטענתו הפסדים בשווי של 50 מיליון דולר.

בסופו של ההליך, החליטו המושבעים כי עלילות השווא של הרד הסבו לדפ נזקים בסך 10 מיליון דולר, וביקשו לחייב אותה בתשלום 5 מיליון דולר נוספים כפיצויים עונשיים. השופטת אומנם הפחיתה את סכום הפיצויים העונשיים ל-350 אלף דולר, הסכום המירבי הקבוע בחוקי המדינה, אך עדיין מדובר בסכום נכבד.

עו״ד שלומי וינברג

כפי שכל סטודנט צעיר בפקולטה למשפטים יודע, שמטרתם של דיני הנזיקין, אשר אליהם משתייכים גם תביעות איסור לשון הרע, הוא לאפשר לאדם לו נגרם נזק כתוצאה מהתנהגות רשלנית של האחר, להשיב את המצב לקדמותו ולהיטיב את נזקיו. במילים אחרים, תביעות פיצויים שעניינן לשון הרע נועדו להשיב למי שהוצאו דיבתו את ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מדיבה זו.

כשמחברים את אותן מושכלות יסוד של דיני הנזיקין למקרה של שחקן הוליוודי מצליח שרק בעבור השתתפותו בסרט "שודדי הקאריביים" גרף לכיסו כ-23 מיליון דולר, קל להבין מדוע הפיצוי שנפסק לו הועמד על סכום של עשרות מיליוני דולרים. כל תוצאה אחרת, מצמצמת באופן דרמטי את התמריץ של אדם שהוצאה דיבתו לעמוד על זכותו בבית-המשפט; ובכך גם מנוגדת באופן חזיתי לאינטרס הציבורי לייצר חברה שבה חופש הביטוי לא מנוצל באופן שלילי.
 

על אף ההיגיון הבריא וההיקש המתבקש, תחום דיני לשון הרע בישראל רחוק שנות אור מהמצב הנוהג במדינות רבות. הדבר בא לידי ביטוי במספר היבטים, והבולט שבהם הוא הסכומים הנמוכים להפליא שנפסקים בישראל במקרה של תביעות לשון הרע. הסכום הממוצע לקבלת תביעת לשון הרע עומד על עשרות אלפי שקלים, בעוד שבתיקים גדולים במיוחד מדובר במאות אלפי שקלים. שיא הפיצויים שנפסק בישראל בתחום לשון הרע עומד על מיליון שקל.

אכן, יש מקרים שראוי כי התביעה תידחה, ואף ישולמו הוצאות ניכרות לנתבע. יש גם מקרים שבהם ראוי לפסוק פיצויים מצומצמים או אפילו פיצויים לבוז, אולם במקרים של דיבה חמורה, שבה פוטנציאל הפגיעה משמעותי, או במקרים שבהם הוכחה כוונת זדון ברורה ביותר, ניסיון לפגוע בעסקים, ניסיון להסב נזק באמצעות הגשת תלונת שווא במשטרה, וכו' – ראוי שישראל תיישר קו עם מדינות מעבר לים. דווקא בארה"ב, מרכז חופש הביטוי בעולם, במקרים המתאימים נפסקים פיצויים נכבדים, וכך גם בבריטניה ובמדינות נוספות.  

תחום לשון הרע בישראל מעט שונה ומאפשר גם תביעה ללא הוכחת נזק. כיום מוגבל הסכום לכ-70 אלף שקל בגין כל פרסום דיבתי, אך שוב ושוב נשמעות בכנסת הצעות להגדלת סכומי הפיצויים. במיוחד ידועה הצעתו של חבר הכנסת יריב לוין, שהיא הצעה ראויה ביותר. על אף שמדובר בבשורה משמחת שמדגימה כי גם המחוקק הישראלי מבין שיש צורך להעלות דרמטית את הסכומים הנפסקים בתביעות לשון הרע, ברור שלא די בכך. כל עוד לא יישמו השופטים פסיקות של סכומים משמעותיים יותר במקרים המתאימים, מי שיפסידו מכך יהיו בראש ובראשונה כל אדם ששמו הטוב נפגע, וגם אנו כחברה שאמורה לשמור לא רק על שלומם וגופם של פרטיה, אלא גם על שמם הטוב.

עוד ב-

ג'וני דפ בהלם: זה המיליארדר שאמור היה להעיד במשפט

לכתבה המלאה

הכותב עו״ד שלומי וינברג, מתמחה לדיני לשון הרע