בית משפט למשפחה בפתח תקווה, דחה את התנגדותם של הנכדים לצוואה של סבם ממנה הודרו. בצוואה אותה כתב סמוך לפטירתו כתב הסב כי הוא מעביר את כל רכושו לביתו ולבת זוגתו, זאת בשל טענתו שנכדיו התנכרו לו לאורך שנים. הנכדים טענו כי דווקא היו עמו בקשר אלא שדודתם הייתה מעורבת בעריכת הצוואה והפעילה עליו מניפולציות כדי שינשל אותם. טענותיהם נדחו בהיעדר הוכחה.
לאחר שבת המנוח ביקשה לקיים את הצוואה, שני הנכדים התנגדו לבקשה ודרשו להוציא במקומה צו ירושה. טענתם הייתה כי המנוח לא כתב את הצוואה מרצונו החופשי וכי היה תחת השפעה משמעותית של היורשת. לטענתם, הבת הפעילה מניפולציות על אביה במטרה לנשל את הנכדים מהירושה.
מנגד הבת דחתה את הטענות והבהירה כי אביה כתב את הירושה בעצמו וכי לא הייתה מעורבת בשום שלב וכי הצוואה משקפת את דעתו האמיתית של אביה ביחס לנכדיו. בת זוגו של המנוח אישרה את גרסת הבת וביקשה גם היא לקיים את הצוואה שכן הנכדים לא הוכיחו כל עילה להתנגדותם.
בסופו של דבר הכריע בית המשפט לטובת הבת וטענו כי לאור הממצאים הקיימים לפני בית המשפט אין כל ביסוס או ראייה לטעון כי כתב הצוואה אינו אמין. בעקבות פסיקת השופטת נגזר על הנכדים חיוב הוצאות המשפט של הבת ובת הזוג.
