כשמדברים על חינוך לחקלאות ולציונות, רוב האנשים מדמיינים מודלים חדובים וערכיים של פעם. אבל המציאות הנוכחית דורשת מאיתנו הגדרה מחדש של המושג. בשלוש השנים האחרונות, לצד חיזוק החקלאות המקומית ובניית תכנית ביטחון המזון הלאומי 2050, הובלנו שינוי תפיסתי עמוק והקמנו לראשונה את תחום החינוך לחקלאות ישראלית במשרד.

מתוך המהלך הזה הבנו שכדי לייצר עוגנים איתנים לחברה בישראל, אנחנו חייבים להציע לנוער ״חינוך אחר לחקלאות״. חינוך אחר פירושו לא לחנך ״על יבש״ אלא להביא את בני ובנות הנוער לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות, ולהפגיש אותם פנים אל פנים עם האתגרים המורכבים והרציניים ביותר איתם מתמודדת מדינת ישראל. משבר אקלים, שרשראות אספקה שבירות, הצורך בחיזוי מדויק ובהגנה על משאבי המולדת - אלו בעיות אמיתיות איתן אנו מתמודדים כחברה וכמשרד שיש להתמודד. באמצעות המודל הזה, העולם מבין שמדינת ישראל כבר לא רק "ממציאה טכנולוגיה" נקודתית, אלא מהנדסת מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי שלה.

החיבור הזה, שנוצר באמצעות המיזם המשותף עם עמותת Unistream המקדמת בני נוער דרך עולם היזמות, הוא ה-Game Changer האמיתי. אנחנו לא באים אליהם כמורים, אלא כשותפים. אנחנו אומרים להם בגובה העיניים: "המדינה צריכה את המוח שלכם, את היצירתיות שלכם, את התעוזה שלכם". זו הציונות של היום!

הבסיס לכל המהלך הזה הוא אמונה מוחלטת בבני הנוער שלנו. כשאנחנו נותנים בהם אמון מלא ומציבים בפניהם אתגרים לאומיים אמיתיים, קורה קסם שמהווה בשורה עולמית.

הפסיפס האנושי של המיזם הזה מדהים ומקיף את המדינה כולה - מצפת ועמק הירדן בצפון, דרך אור עקיבא, אשקלון, רהט ושדרות, ועד אילת שבדרום. מגיעים בני נוער מכל קצוות הארץ והחברה הישראלית שלוקחים אחריות על העתיד וביטחון המזון של כולנו. כאן טמון לב השינוי: מעבר מחקלאות מסורתית ואקראית (ההסתברותית) של העבר, שהתבססה על חסדי שמיים וניהול משברים בדיעבד - למערכת מוחלטת, ודאית, מנוהלת ומתוכננת מראש (דטרמיניסטית). מערכת שבה אספקת המזון הלאומית אינה תלויה במזל, אלא מבוססת על נתונים, טכנולוגיות חיזוי ויציבות מוחלטת. את המערכת הידועה מראש הזו, מי שמשרטט ומפתח כעת הם בני ובנות הדור הצעיר.

במהלך החודש הנוכחי, אנו בוחנים יחד עשרות פרויקטים חדשניים שיצרו בני הנוער הללו. בקרוב מאוד כ-16 פרויקטים נבחרים כבר ייצאו לדרך, ויהפכו מרעיון למציאות בשטח. וכשרואים את מה שהם מציגים, אי אפשר שלא להתרגש. הנוער הזה לא מחפש פתרונות קלים, אלא מייצר מהפכות תפיסתיות וטכנולוגיות: בפרויקט כנרת יזמו שדה חכם המשלב בין גידולים חקלאיים לאנרגיה סולרית, הכולל שימוש בעמודים סולריים המספקים חשמל לשדה והחוצה, חיישני מדידת לחות שנותנים הוראות מדויקות למערכת ההשקיה, מצלמה חכמה שמבקרת את הגידולים ומתריעה לחקלאי בזמן אמת, ובסיס העמוד אף מייצר תנודות ייעודיות להברחת מזיקים.

בפרויקט כסייפה יזמו פלטפורמה דיגיטלית חברתית-כלכלית המחברת ישירות בין חקלאים לצרכנים ומאפשרת מכירה ישירה של תוצרת חקלאית. מיזם המסייע לחקלאים קטנים לקבל תמורה הוגנת עבור יבולם, מפחית את הצורך במכירות חיסול או בהשלכת עודפי תוצרת, ומצמצם משמעותית את בזבוז המזון לאורך שרשרת האספקה.

אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון, צילום: יובל יוסף, לע"מ

פיתוחים אלו ומערכות מבוססות בינה מלאכותית (AI) לחיזוי חקלאי, מערכות רחפנים מתקדמות ואפליקציות חכמות לניהול משאבי מזון, מוכיחים שאם רק נותנים לבני הנוער את הבמה ואת הכלים - אין אתגר שגדול עליהם. הם לוקחים את בעיות העומק של המדינה והופכים אותן לסטארט-אפ הבא שלהם.

השותפים לדרך ההצלחה של המודל החינוכי-לאומי הזה לא קורה בוואקום. היא דורשת מנהיגות שמאמינה בדרכים יצירתיות ובפרויקטים מחוץ לקופסה, אותם איפשר שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר, שמאמין ביכולותיהם של בני הנוער לפרוץ דרכים חדשות ועימו היזם העומד מאחורי העמותה, רוני צארום, שמוביל את החזון.

יש לנו בישראל נוער מצוין, פורץ דרך ובעל תחושת שליחות עמוקה. החיבור הישיר שלו לחוסן ולביטחון המזון הלאומי הוא הערובה הטובה ביותר לעתיד שלנו. דרך החינוך האחר הזה, אנחנו לא רק פותרים את בעיות המחר אלא אנחנו מצמיחים את המנהיגים שיובילו אותו.

עוד ב-

קול למי שאין לו קול: כשחמלה הופכת לדרך חיים ולשליחות ציבורית

לכתבה המלאה

*הכתב הינו אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון.