יהדות

יום שכולו שבע, והקשר ליהודי המפורסם בהיסטוריה | לקראת שבת

משה רבנו, שחוגג היום יום הולדת 3417, לימד אותנו שלהיות עניו זה לא לחשוב שאני שווה פחות ממישהו, אלא פחות לחשוב על האני

הרב יואל בייטש | 7/3/2025 12:47

היום ז׳ באדר וגם השביעי למרץ, יום שכולו שבע, המספר שבע מספר את סיפורה של היהדות כולה, כי הוא מבטא את האלוקות כמרכז הבריאה

למה דווקא שבע?

כמו המרחב שלנו שבו שישה כיוונים - צפון דרום מזרח מערב מעלה ומטה, והשבע הוא המרכז בו אנחנו פועלים. כמו במרחב כך בזמן, שהרי המרכז של ששת ימי המעשה הוא היום השביעי, המזכיר לנו שעבודה היא לא החיים.

השבע מגיע גם לצלחת שלנו, עם פירות שבעת המינים, הוא פוגש אותנו בשמחות, כמו שבע הברכות של חתן וכלה, וגם בימים קשים כמו אחרי פטירת בן משפחה, לא עלינו, שאז יושבים שבעה. אפילו ארבעת המינים, לולב אתרוג שני הדסים ושלוש ערבות הם בעצם שבעה פריטים, והרשימה עוד ארוכה

אבל מה לגבי בן אדם, האם ישנו יהודי המסמל את הספר שבע? זה צריך להיות יהודי מיוחד מאוד

והוא אכן כזה, למעשה זהו היהודי המפורסם בהיסטוריה - היהודי שאפילו הרבנים הגדולים ביותר מכנים אותו בשם 'רבינו'. הוא נולד אמנם בשם טוביה, אבל כולם מכירים בשם משה. משה רבנו.

משה רבנו היה נין נכדו של אברהם אבינו, כלומר דור שביעי ליהודי הראשון בהיסטוריה, הוא מופיע בתנ"ך כולו 770 פעם (ע"פ קונקורדנציה אבן שושן) יום הולדתו ויום פטירתו הם ביום השביעי לחודש אדר, שזה ממש היום, והרמב"ם שיבץ את האמונה בנבואתו כעיקר שביעי מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה עליהם מושתת היהדות

אבל להיות שביעי זה אומר בראש ובראשונה לתת את כל הבמה לאלוקים, להיות נטול אגו לחלוטין, אחרת אתה הופך להיות המרכז בשמו של אלוקים. זו היא אכן התכונה המרכזית של היהודי הגדול בהיסטוריה שחוגג היום יום הולדת 3417, שעליו מעידה התורה שהיה העניו הגדול שידע העולם

משה רבנו לימד אותנו שלהיות עניו זה לא לחשוב שאני שווה פחות ממישהו, אלא פחות לחשוב על האני.

עוד ב-

עם ישראל גם ינצח בסופו של דבר וגם יישאר בחיים | לקראת שבת

לכתבה המלאה

אתם בטח נאנחים עכשיו וחושבים ״אחחח כמה חסרים לנו מנהיגים כאלה היום״ אבל זו הסחת דעת מהמשימה האמיתית, להיות כאלה בעצמינו, בזוגיות שלנו, באורח חיינו, לכל אחד מאיתנו הזדמנות להיות שביעי בעצמו, בטח אחרי השביעי לאוקטובר כשראינו כולנו שבאין מרכז מאחד, האויבים שלנו הופכים להיות המרכז המאחד בינינו, ואסור להגיע לשם שוב.