ארבע וחצי שנים לאחר תחילת מהפכת מי טו, ואנחנו בעיצומה של תקופה סוערת. כבר לא לגיטימי להטריד אותנו ואז לצפות לשתיקה שלנו. אנחנו מפגינות, מוחות ומסרבות להיות פאסיביות כשפוגעים בנו.

תראו את מה שקורה עכשיו בארצות הברית אחרי הפסיקה שאוסרת על הפלות. אבל בתוך כל המחאה הזו, ישנה קבוצה שקופה אחת – נשים בזנות.
 

עוד ב-

סיון כהן רותחת: "זנאים. זנאים בכל מקום"

לכתבה המלאה

ולכן, הגיע הזמן להתייחס לסיקור התקשורתי כשמדובר באותן נשים. ברוב המקרים הכותרות הצהובות זועקות: "זוג יצאניות חטפו מכות מלקוח", או "נערת ליווי עשתה מסאז' ללקוח שלקה בליבו ומת". כמי שעומדת בקשר רציף עם מאות נשים במעגל הזנות, המונחים הללו פוגעים בהן מאוד משום שהם מטילים בהן דופי ומייצרים מצג שווא.

לכנות נשים בזנות במונחים משפילים כמו "יצאנית" או "פרוצה"  משמעו להטיל דופי במוסריות של אותן נשים ולהסיט את האשמה אליהן. אם היא "פרוצה" לכל מי שבא, הרי שהאשמה עליה.

בואו נבחן גם את המונח הפנטזיוני "נערת ליווי". התקשורת אוהבת להשתמש בכך כדי לתאר נשים בזנות. אנחנו מדמיינים יפהפייה צעירה (קטינה?) המלווה איש עסקים (ריצ'ארד גיר?) לארוחת פאר, הוא רוכש עבורה צמיד יהלומים נוצץ ועונד על ידה המטופחת. בכך מסתיים ערב הבילוי הקסום של השניים.

בחו"ל ובשנים האחרונות גם בארץ,  מקובל השימוש במונח "עובדת מין". המושג מעניק לתחום לגיטימיות, אבל האם באמת מדובר בעבודה ככל העבודות? כזו שאיננה משאירה אחריה שובל של פגיעות נפשיות, פיזיות ומיניות? האם נדרש כאן ניסיון תעסוקתי? הכשרה כלשהי?

בפועל, המציאות לא יכולה להיות רחוקה ועגומה יותר. בזנות עוסקות נשים בכל הגילאים, רובן כלל לא נערות. רבות מהן מגיעות מבתים שלא העניקו להן הגנה מינימלית כילדת, פעמים רבות הן חוו פגיעות מסוגים שונים, כולל פגיעות מיניות חמורות. חלקן מגיעות מעוני וברוב המקרים הפרנסה מזנות לא מצליחה לחלץ אותן ממצב כלכלי קשה. זנות היא טראומה מינית ואף אחת מבין הנשים שאני מכירה (ואני מכירה מאות במסגרת עבודתי) לא חווה קיום יחסי מין עם זרים מוחלטים כאקט של "העצמה נשית" ו"חגיגת מיניות מתפרצת". רובן נכנסות למצבים של ניתוק ודיסוציאציה בזמן שהן עם "לקוחות".

גם המונח הנעים למחשבה "לקוח" מנטרל אותנו מלחשוב באופן ביקורתי על הסיטואציה. הרי אישה איננה מוצר וגישה לאבריה אינם שווי ערך לקנייה של ירקות בסופר.

לתקשורת, כפי שכולנו יודעים, יש חלק גדול בעיצוב דעת הקהל, ומי כמונו יודעות שלמילים יש כוח. כוח למסגר אירועים, כוח לשנות מציאות. לתקשורת יש גם אחריות חינוכית בהצגת האמת כפי שהיא מבלי לעטוף אותה ב"ציפוי של סוכר", מבלי שניזכר בחיוך מקטעים מתוך הסרט "אישה יפה".

"איך היית רוצה שנקרא למה שאת עושה?" אני שואלת נשים בזנות: "אני מעדיפה "שורדת" , כי אני שורדת את החיים הקשים האלו, שורדת כדי לספר".

הכותבת: נעמה גולדברג היא מנכ"לית לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות