דעות
העתיד אינו מותרות: המודל שיבטיח שקובעי המדיניות לא יתעלמו מהמחר
בזמן שברחבי העולם כבר אימצו מנגנונים ייעודיים שיבטיחו חשיבה ארוכת טווח, הגיע הזמן שגם ישראל תאמץ פורמט דומה. הכירו את "נציג הדורות הבאים" – מודל שתכליתו לוודא שגם לבנינו ולנכדינו יהיה ייצוג בשולחן קבלת ההחלטות
בישראל, מדינה שחיה על הקצה, המבט לטווח הארוך נדחק פעמים רבות לשוליים. סדר היום הציבורי נקבע על פי מחזורי בחירות, כותרות חדשות ומאבקי כוח רגעיים. נדמה כי עיסוק בהווה הוא כמעט חזות הכל, והעתיד נתפס כמותרות, אך זו אינה פריבילגיה – זוהי חובתנו המוסרית, החברתית והכלכלית.
המשפט התנ"כי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", מתאר בדיוק את מה שקורה כאשר דורות קודמים מקבלים החלטות קצרות רואי שהשלכותיהן נופלות על הבאים אחריהם. זהו שיעור היסטורי נוקב, תמרור אזהרה לכך שאין לנו הזכות להטיל על ילדינו ונכדינו את מחיר טעויותינו.
רעיון "נציג הדורות הבאים" נולד מתוך ההבנה הזו. מדובר במנגנון שנועד לתת קול למי שטרם נולדו, ולהבטיח שקובעי המדיניות לא יתעלמו מן המחר. כאן המקום לספר, כי בראשית שנות האלפיים הוקמה בישראל נציבות ייחודית כזו בראשות השופט בדימוס שלמה שוהם, אך זו נסגרה אחרי כמה שנים. באותה תקופה היו מי שראו בה רעיון ערכי אך מיותר. היום, לנוכח האתגרים הקיימים – ובהם, המצב הביטחוני, הגיאו פוליטי, השסעים החברתיים, אתגרי השירות הציבורי, אתגרי המשק והכלכלה והמשבר האקלימי כסיכון המכונן לאנושות על בסיס הערכת פורום הכלכלה העולמי – ברור שהרעיון לא היה מותרות אלא תפיסה אסטרטגית ראוייה שלא זכתה למימוש.
בנושא זה, פותחו ברחבי העולם מודלים מגוונים. בוויילס, בשנת 2015, נחקק "חוק רווחת הדורות הבאים", אשר נחשב לאחד המודלים המתקדמים בעולם לחשיבה ארוכת טווח ולצדק בין-דורי. החוק נולד מתוך ההבנה שאיומים כמו שינויי אקלים, עוני, בריאות ציבור, אי-שוויון וחינוך אינם נפתרים בהחלטות קצרות טווח, ושאי אפשר להותיר לדורות העתיד חובות סביבתיים וחברתיים בלתי הפיכים. חוק זה מחייב את כל המוסדות לחשוב לטווח ארוך, להתייעץ עם הציבור ולמדוד את עצמם מול מדדים של קיימות – כולל בין היתר, חדשנות מבחינה כלכלית, שוויוניות חברתית, קהילה בריאה, חברה מלוכדת, סביבה גלובלית אחראית ועמידות מבחינה סביבתית.
בהקשר הזה ניתן לציין כי גם בפינלנד קיימת ועדת עתיד פרלמנטרית שעוסקת במגמות ארוכות טווח ומשלבת ידע מדעי וטכנולוגי בהליכי החקיקה. כל אחד מהמודלים הללו מוכיח כי ניתן להכניס את העתיד לשולחן קבלת ההחלטות מבלי להפוך אותו לעוד מנגנון ריק.
החיבור ליעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם (SDG’s), מעניק לרעיון ממד אוניברסלי. השפה הגלובלית הזו כוללת תחומים כמו חינוך, בריאות, עוני, אקלים ושוויון מגדרי – והיא מאפשרת למדוד התקדמות ביחס למדינות אחרות. עם זאת, השיעור והממד החשוב הוא הצורך במיקוד. לא ניתן בו זמנית לפעול וליישם באופן מיטבי את כל 17 היעדים ו-169 תתי יעדים שהוגדרו בידי האו"ם. עלינו לבחור לעצמנו מספר מצומצם של יעדים אסטרטגיים שיתוו דרך לעשור הקרוב, מתוך הבנה שמדיניות ממוקדת ונמדדת עדיפה על פני הצהרות גורפות וחסרות שיניים.
בישראל האתגר חריף אף יותר: ההון החברתי שלנו מתערער, האמון בין קבוצות בחברה נשחק, והקרע הפוליטי והחברתי מאיים להפוך לשבר בלתי הפיך. ההון הכלכלי שלנו נמתח לצד אתגרים ואי-ודאות, אתגרי אלוקציית תקציב בין ביטחון לשירות ציבורי, סנטימנט עולמי שלילי שמתעצם ומואץ, תשתיות שלא מצליחות לעמוד בקצב הצמיחה הדמוגרפית וספקות לגבי קיומו של מודל הפעלה מדינתי בר-קיימא לאורך שנים. בכל אחד מהמישורים הללו קיימת סכנת אל-חזור.
לכן נדרש שינוי מהותי. "נציג הדורות הבאים" בהחלט עשוי להיות רעיון יישומי חשוב וחיוני ונכון גם שזה לא יישאר בגדר ועדה ייעוצית בלבד. נכון להעניק לו עוגן חוקי ברור, סמכות לדרוש דיון מחודש בהחלטות בעלות השפעה ארוכת טווח, ולחייב את הממשלה והכנסת להציג "הצהרת עתיד" לכל יוזמה משמעותית.
נציג זה נכון שיהיה גוף עצמאי, מעוגן בחוק, שאיננו תלוי בממשלה המכהנת. חשוב שבראש המוסד יעמוד נציב/ה, יבחר מנגנון שמערב גם את הכנסת, וועדה ציבורית על מנת להבטיח לגיטימציה רחבה ככל שניתן. ביחידה זו ראוי שתפעל יחידה מקצועית קטנה ואיכותית שתכלול כלכלנים, משפטנים, אנשי סביבה, מומחי חינוך ובריאות, סוציולוגים ואנשי מדיניות ציבורית.
כפי שניתן להבין, נציג הדורות הבאים איננו רק טכניקה מוסדית. הוא מבטא תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית-ליברלית. זוהי הבנה כי הכלכלה אינה מנותקת מהחברה והסביבה. השוק החופשי הוא מנוע צמיחה חיוני, אך בלעדי רשת ביטחון, חינוך ציבורי איכותי, בריאות נגישה ושמירה על משאבי הטבע – הצמיחה הופכת לחסרה. "שביל הזהב" טמון בשילוב בין חירות כלכלית לבין אחריות חברתית וסביבתית.
זהו בדיוק המקום שבו קול הדורות הבאים חייב להידרש. להזכיר לנו ולעמוד על כך, שהצלחה נמדדת לא רק ברווחי ההווה אלא ברווחת המחר. כדי להבטיח שהפעם היוזמה הזו תצליח, נדרשת מחויבות אמיתית. הנציג חייב להיות עצמאי, לא תלוי בממשלה מכהנת ולא חשוף ללחצים פוליטיים. חוות דעתו צריכה לחייב את המערכת להשיב בנימוקים, גם אם אינה מאמצת אותה, כדי שהציבור ידע שהמבט קדימה נשקל ברצינות הראויה. התקציב הלאומי חייב לכלול פרק המפרט את ההשלכות הבין-דוריות של ההוצאות וההכנסות. כך ניתן יהיה לעבור מתרבות של ניהול משברים לתרבות של תכנון עתיד.
נציג כזה צריך לעבוד עם מערכת מדדים לאומיים שמודדים לא רק תוצר וצמיחה – אלא גם מדדי קיימות סביבתית, חוסן חברתי, ביטחון כלכלי בין-דורי, השקעה בהון אנושי, הטמעת יעדי האו"ם לפיתוח בר-קיימא בהתאמה ישראלית.
החידוש המוצע איננו רק בהקמת מוסד אלא בבניית תרבות משילות חדשה. תרבות שבה הממשלה והכנסת יודעות שלצידן יושב גורם נוסף שותף שמתפקידו לוודא קיומו של דיון על מה יקרה בעוד עשר, עשרים או חמישים שנה. תרבות שמחייבת לחשוב על גבולות האל חזור הסביבתיים, על לכידות חברתית, על חובות כלכליים, ועל האפשרות להותיר לילדים ולנכדים מדינה משגשגת ובת-קיימא.
זו המשמרת שלנו. אין לנו משמרתאחרת. האחריות המוטלת עלינו היום היא אחריות היסטורית. אם לא נקים מנגנון שיבטיח מבט קדימה, נמצא את עצמנו חוזרים שוב ושוב על אותו דפוס עתיק לפיו "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – רק שהפעם אנו עלולים למצוא את עצמנו בסיטואציה לפיה לא תהיה דרך חזרה.
הקריאה ברורה. על הכנסת והממשלה לשוב ולהקים מוסד נציג הדורות הבאים, בעוגן חוקי יציב, בעל שיניים אמיתיות ובתרבות שמכירה בערכו של הטווח הארוך. על השחקנים השונים כדוגמת החברה האזרחית, האקדמיה והמגזר העסקי לדרוש זאת בקול רם. הנושא הינו אסטרטגי קיומי.
בסופו של דבר, העתיד אינו הפקר ואינו יכול להיות הפקר. העתיד איננו מתנה שמגיעה אלינו במקרה, אלא תוצר של ההחלטות שאנו מקבלים כאן ועכשיו. אם נדע להקשיב לקולם של מי שאינם יכולים עדיין לדבר, נוכל להבטיח שהמשמרת שלנו תותיר אחריה מדינה טובה יותר, חברה מלוכדת יותר, וסביבה בריאה יותר. זהו החוב המוסרי, הכלכלי והאנושי שלנו לדורות הבאים. ויפה שעה אחת קודם.
עוד ב-
*הכותב, יאיר אבידן, הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום עמית בכיר למחקר, המכון למדיניות ואסטרטגיה IPS – אוניברסיטת רייכמן.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.שימור האקליםאורי 09/2025/26הגב לתגובה זו0 0עשינו דרך משמעותית בבניית עתידנו, והדרך רק בתחילתה. העתיד אינו מותרות אלא חובה ערכית וחברתית שעלינו לשמור עליה כל העת. יושר, כנות, וניקיון כפיים בעשייה למען האנשים הם ערכים שעלינו להנחיל תמיד. עלינו להתפתח ללמוד וללמד את הדורות הבאים והעכשוויים, עלינו לדאוג לשמירה על איכות הסביבה, לקידום תובנות אמיתיות בקרב הדורות הבאים, ולפיכך גם בזמנים קשים, לצד רגעים של הקלה, עלינו להמשיך ולשמור על חשיבה קדימה וראייה רחבה. ככל שניטע במהרה את זרעי השימור על ערכנו והמולדת ככה זה ייתפס, יינטע ויישאר בחוזקה לשנים רבות יותר. כמו כל ארגון המחויב לחשיבה עתידית, גם אנו מחויבים לשלב את עקרונות השמירה על ביטחון, לחימה, סביבה נקייה, ושיפור תנאי האזור התעשייתי בו אנו פועלים. חשוב להבטיח ניקיון, יצירת מקומות עבודה איכותיים, ומתן מפתחות אמיתיים לאנשים הנכונים, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לנו ולעבור לצמיחה בדורות הבאים. השקעה באיכות הסביבה, שייכות למקום ולחברה, ושימור סביבת חיים נקייה ובריאה, הם לא רק נושאים על המדף אלא יסודות של אחריות חברתית וכלכלית שעלינו להוביל למען העתידסגור
