בחודש הראשון שלי כחברת כנסת נפגשתי עם נפגעת אונס, היא שיתפה אותי כי הגיעה לבית החולים כמה ימים לאחר הפגיעה במצב נפשי קשה ולא קיבלה מענה בחדר האקוטי – חדר מיון ייעודי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שמספק מענה רפואי ונפשי ראשוני לאחר הפגיעה. היא שיתפה שהרגישה "לא חשובה ולא נחשבת".

מאז הגיעו אליי פניות נוספות מצד נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שסיפרו על יחס לא נעים שחוו בבתי החולים – ואפילו על מקרה שבו נאלץ ילד קטן לישון בבגדים שבהם נפגע, משום שהחדר האקוטי לא יכול היה לקבל אותו באותו הלילה.

בעקבות הסיפורים הקשים ששמעתי, החלטתי לבדוק את המצב מקרוב ולצאת לביקורי פתע במרכזים האקוטיים ברחבי הארץ, בשעות היום ובלילות, כדי לראות בעיניים מה מצפה לנפגעות ולנפגעים שמגיעים לבתי החולים ברגע הקשה והפגיע ביותר.

במרכזים פגשתי צוותים מדהימים ומסורים. אנשים שאכפת להם ורוצים לעזור למי שמגיעות ומגיעים. עם זאת, התרשמתי שהמערכת אינה מעניקה להם את הגיבוי הדרוש על מנת לעשות את עבודם. בהקשר הזה חובה עוד להבהיר כי עבודת הצוותים במרכזים נעשית בנוסף לתפקידם בבית החולים – וכאשר בתי החולים מפסידים כלכלית מהפעלת החדר האקוטי, השירות נראה בהתאם.

המצוקה בחדרים האקוטיים היא לא עניין חדש, למעשה היא ידועה כבר יותר מעשור. לקראת הדיון שניהלתי בוועדה לקידום מעמד האישה, ישבתי לקרוא את הפרוטוקולים מהדיונים הרבים שהתקיימו בנושא בשנים האחרונות. בכל דיון חזרו על עצמם אותם כשלים ואותם מחדלים – הגורמים הרלוונטיים הבטיחו את אותן הבטחות, והמציאות לא השתנתה. התמונה שעולה היא שמשרד הבריאות מתקשה לפקח, ומכאן שנדרשת עבודת הפיקוח והבקרה של הכנסת.

זו הסיבה הגשתי הצעת חוק בנושא, הקובעת כללים מחייבים לטיפול רפואי ורגשי, להכשרת הצוותים ולאיסוף ראיות פורנזיות מנפגעות ונפגעי תקיפה מינית המגיעים לחדרים האקוטיים. כך, מעבר ליחס נעים ומכבד, גם תהליך הדגימה ייעשה באופן מקצועי ויעיל יותר. חשוב להבין: מדובר בראיות זהב בתיקי עבירות המין מהחמורות בישראל. נפגעות ונפגעים מגיעים לחדרים האקוטיים לאחר אונס, אונס קבוצתי, גילוי עריות ועוד – איכות הראיות שנאספות מהם משפיעה באופן ישיר על שיעור ההרשעות, ומשמעותה פחות עברייני מין.

בסופו של דבר, החדרים האקוטיים הם נקודת המפגש הראשונה של המדינה עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. זה המקום שאליו מגיעים סמוך לפגיעה, כשהגוף עוד נושא את הראיות והשעון מתקתק. אונס הוא לא מילה מול מילה: אלימות מינית היא קודם כל אלימות. אונס הוא אירוע אלימות, פשע, שמחייב איסוף ראיות פורנזיות. מה שקורה בחדר האקוטי קובע אם ראיות ייאספו כמו שצריך – כדי לאפשר לנפגעות ולנפגעים סיכוי אמיתי לצדק, כדי שמי שפגעו בהן ובהם יועמדו לדין וישבו מאחורי סורג ובריח.

בשבוע הבא הצעת החוק שלי תעלה לקריאה טרומית במליאת הכנסת. מכאן אני קוראת לחברות וחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה. מעבר למשמעות העמוקה עבור נפגעות ונפגעים, הצעת החוק היא קריטית עבור כולנו, כדי שפחות עברייני מין יסתובבו חופשי.

עוד ב-

סערה בוועדה לקידום מעמד האישה: "עלייה של 46% בפניות בנוגע לאונס"

לכתבה המלאה

*הכותבת, עדי מזוז, היא חברת כנסת מטעם יש עתיד.