חלק מהציבור בישראל, ובעיקר אנשי השמאל הלאומי הקיצוני, אינם כת מעמידי פנים ולא עדת שקרנים מוּעדים, אלא באמת ובתמים מאמינים בצדקתם בכל ליבם. אולם, הגיונם נסמך על הרציונליות המערבית, והם תופסים היגיון זה כפועל בוואקום ללא השפעה סביבתית, ומשליכים אותו על כל הצדדים המעורבים בוויכוח הפוליטי, ובעיקר על הצד שמנגד. ולמרות שפעם אחר פעם הם פוגעים ונפגעים ממפח הנפש שנוצר מן ההיגיון הזה, עדיין אינם מרפים מלפיתתו המזיקה.

וכך קורה במשך כל 120 שנות הסכסוך הישראלי בעת החדשה. כך קרה אחרי "הסכמי אוסלו" ו"עזה יריחו תחילה". היגיון השמאל לא צלח, ושנה וחצי אחרי, הגיע רצח ראש ממשלה בישראל ועשור פיגועי דמים עם יותר מ-700 נרצחים בישראל, רובם אזרחים, באוטובוסים, במסעדות, בקניונים, ביום חול או חג. כך קרה אחרי ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון, כולל פינוי 22 ישובים שהקימו ממשלות ישראל.
 

עוד ב-

"אבו מאזן, אנו מאחוריך, כל הגאווה והכבוד"

לכתבה המלאה

מציאות אחת, ארבע תפיסות היגיון שונות

על פי ההיגיון של אנשי השמאל בישראל (ולא מעטים מהם גם בין אומות העולם), התנתקות חד-צדדית מהשטח, הייתה אמורה לאפשר לרשות הפלסטינית להמשיך ולבסס את שלטונה, לפתח את רצועת עזה וצפון השומרון, ולהוכיח לישראל ולעולם כי פניה לשלום אמיתי תוך התקדמות נמרצת להסדר כולל. אולם, ההיגיון הפלסטיני שונה. בעיניהם, זוהי לא התנתקות חד צדדית אלא 'ניצחון' שלהם, שבעטיו התרחש "הגירוש" של צה"ל את המתנחלים ב- 2005. מבחינתם, "הגירוש" הוא סמל להצלחת המאבק המזוין שלהם נגד ישראל. כך השתלט החמאס על רצועת עזה, וכך הגענו עד הלום.

מהו ההיגיון המתעתע הזה? שהרי אסונות רבים פקדו את האנושות בגלל ההיגיון "הבריא" לכאורה הזה. רש"י מפרש היגיון כ'שיחת ילדים' היינו, שיחה קלה; שיחה שכולה תום ואמונה טוטאלית בחוקי ההיגיון. בתלמוד הירושלמי, מסכת סנהדרין י' מתנגד רבי עקיבא לספרים החיצוניים וטוען נגדם בזלזול: "להיגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו!" כלומר, הם אינם מיועדים ללימוד של ממש אלא רק לעלעול קל. 
 

עוד ב-

מקבל כסף מהרשות הפלסטינית? מעכשיו ניתן לשלול לך אזרחות

לכתבה המלאה

בהתאמה, במהדורה מוקדמת של מילון אבן-שושן מוסבר הערך 'היגיון' כרפרוף קליל על פני הדברים בלי חתירה לעומק, מבלי להתייגע. ומסופר בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות כ"ח:  "תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבנו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון." כלומר, אל תסתפקו בפשוטו של מקרא, יש להעמיק בכל הפירושים והפרשנויות. ההיגיון הוא, אם כן, רק פְּשָׁט מן הַפְּשָׁט, כפי שההגה קודם לדיבור או לשיר. ההיגיון מבצבץ רק 'על פניו', רק על פני השטח. כשדוד המלך כותב בתהלים "עֲֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר" פירשו 'היגיון' כנועם הניגון והזמר שהיו הוגים הלוויים בבית המקדש. ומסוכן הבלבול בין היגיון כזה, להנחה שאין בלתו כמורה דרך וחיים כיצד לכלכל את מעשינו, מבחינה ביטחונית ומדינית, בארצנו.

לאנשי העולם המערבי אין שום דרך להסביר מה שנראה הגיוני ופשוט בתכלית ל- 19 אנשים בפתחה של המאה ה-21. הם תכננו במדויק, התכוננו נפשית, שקעו בתחפושת של אדם אחר, השקיעו שנה וחצי מחייהם, התאמנו יום ולילה, וכל זה רק בשביל להטיס ארבעה מטוסים ענקיים, על נוסעיהם, ולהתנפץ עימם במגדלי התאומים בניו-יורק ובפנטגון בוושינגטון. האדם המערבי לא יכול להתמודד עם התנגשות ההגיונות. בעיני המחבלים המתאבדים, אין הגיוני יותר מאשר להשליך את נפשם למען מטרה נעלה, החשובה יותר מחייהם. אֵם הבנים (השהידים) שׂמחה להלל ואביהם עוטה גאווה. זהו רציונל ממין אחר, שאיש בשמאל הלאומי הקיצוני הישראלי אינו יכול ואינו מוכן להבין, ובלי הבנתו לעומק, לא נוכל להתמודד עמו לעולם.
 

עוד ב-

עופר כסיף: "אם ישראל תתקוף באיראן - נשלם מחיר כבד"

לכתבה המלאה

הנה דוגמה נוספת. בדסקיות הזיהוי של לוחמי הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה, נחקקה, בנוסף לשם המלא ולמספר האישי, גם אות שסימלה את דתו של החייל - P לפרוטסטנטים, C לקתולים ו- H[1] ליהודים. ההיגיון שהביא לסימון זה היה, לאפשר להביא לקבורה כל חייל על פי דתו. מהר מאד התברר כי הגרמנים השתמשו בזיהוי זה כדי להפלות לרעה את השבויים היהודים, באופנים המזעזעים השמורים להם. וכך, ביקשו החיילים היהודים למחוק את ה-H מהדסקית כדי לא להסגיר את מוצאם. שום דבר בהיגיון הפנימי האמריקאי, למרות שהאמריקאים ידעו על תורת הגזע הנאצית, לא אפשר להם לחזות את ההיגיון הגרמני.

על פי ההיגיון של אנשי השמאל הלאומי הקיצוני בישראל, עצם התמיכה שלהם בעמדת הפלסטינים בתביעתם על "השטחים המוחזקים" – כלומר, לבעלות ועצמאות על הגדה המערבית ורצועת עזה - תסיר את הכיבוש והאימפריאליזם הישראלי, ותסייע להם (לפלסטינים) להגיע ליעד ההגדרה העצמית, למדינה משלהם. על פי ההיגיון של המנהיגות הפלסטינית, היגיון השמאל הלאומי הקיצוני הוא בבחינת 'חמורו של משיח', המסייע להם להגיע ליעד הנכסף – אי קיומה של מדינה יהודית בין הירדן לים.
 

עוד ב-

גנץ משיב לביקורת: "חמאס יותר טוב מאבו מאזן?"

לכתבה המלאה

על פי ההיגיון של הזרם המתון והפרגמטי של מנהיגים מסוימים מבין ערביי ישראל, רוב יהודי בישראל הינו "תעודת הביטוח" לדור ההמשך שלהם, כי בלעדיו תקום מדינה ערבית בין הירדן לים, שתהיה ללא ספק דיקטטורה רודנית, ופירושה הוצאתם להורג על היותם "משתפי פעולה עם הציונות" במשך יותר מ-70 שנים. ועל פי ההיגיון שלי, גישת המנהיגות הפלסטינית מכשילה את העם הפלסטיני, משום שהוא שבוי באשליה כי יש ישראלים ויהודים רבים המסייעים לו במטרתו.

הנה לנו ארבע דרכי חשיבה הגיונית ביותר – נוכח מציאות אחת. כולן שונות זו מזו בתכלית השינוי. אז למה לעזאזל כל-כך רציונלי שננהג בהיגיון?
 

עוד ב-

הפלסטינים מגיבים להסכם בין ביבי לבן גביר: "השלכות קטסטרופליות"

לכתבה המלאה

 
הנה עוד דוגמה לחשיבה 'ההגיונית' לכאורה של השמאל בישראל, אשר הפכה בעבורם במרוצת הזמן ל"גול עצמי". בספרה "ההתרסקות – סיפור קריסתו של השמאל בישראל", ממחישה המחברת, ד"ר צביה גרינפילד, את עלייתו של השמאל הרדיקלי באירוע שהתרחש בסתיו 2000, ערב האפשרות להסכמי קמפ-דיויד בין ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לנשיא הרשות הפלסטינית לשעבר, יאסר ערפאת. באותה עת, נראה היה כי בקרוב ייחתם הסכם שיביא לקץ הסכסוך, ועיקרו, הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות יוני 1967 עם תיקוני גבולות והחלפות שטחים.

בקרב השמאל ומחנות השלום בישראל, האופטימיות הרקיעה שחקים. במקרה, התקיים באותו יום הכנס השנתי של חברי הנהלת: "בצלם". "ההסכם" שהצדדים היו על סף חתימתו, כלל ויתור של ערפאת על "זכות השיבה". פעילי "בצלם" פרצו לישיבת ההנהלה והכריזו "לערפאת ולאנשיו אין זכות לוותר על זכות השיבה של הפלסטינים"..."הזכות לשוב למולדת היא של העם הפלסטיני כולו. זוהי זכות אינדיבידואלית השמורה לכל אחד ואחת מבני העם הפלסטיני. אין מי שרשאי לוותר עליה בשמם ולגזול מהאנשים את זכויותיהם, גם לא ערפאת!"

הכותב: אלוף מיל' ד"ר יום-טוב סמיה, סוציולוג, איש עסקים ופעיל חברתי. המאמר מבוסס על אחד הפרקים בספרו הבא "אחדות או למות" אשר ייצא לאור באביב 2023