מדדים ומחקרים

הביטחון האישי בישראל בשפל, האלימות גואה: הנתונים מאז ה-7 באוקטובר נחשפים

28% מהישראלים מציינים שהם או אדם קרוב להם חווה פגיעה פיזית או נפשית מאז אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. ככלל, אלימות מילולית, כלכלית ופיזית היו נפוצות יותר בקרב גברים מאשר נשים. 62% מהמשיבים ציינו כי שינו את שיגרת חייהם. רופאים לזכויות אדם: "הממשלה מנסה למכור אשליה"
מערכת ice |  1
כוחות הביטחון (צילום דוברות המשטרה)
אלימות מילולית, כלכלית ופיזית הן הנפוצות ביותר בישראל; כמחצית חשים וחשות שהמדינה אינה דואגת לביטחון אזרחיה במרחב הביתי-משפחתי; בניגוד למדיניות הממשלה, הגדלת מספר הרישיונות לנשיאת נשק האישי אינה נתפסת כגורם מוביל המחזק את הביטחון האישי של הציבור
האלימות שבעקבות המלחמה: אחד מכל ארבעה ישראלים בקירוב (28%) מציין שהוא או אדם קרוב לו חווה פגיעה פיזית או נפשית מאז אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. 29% דיווחו כי הם או קרוביהם חוו אלימות בשנה האחרונה, 46% מהם העריכו שהאלימות הושפעה ממלחמת חרבות ברזל. כך עולה מסקר חדש שמפרסמת עמותת רופאים לזכויות אדם.
 
הסקר, שבוצע על ידי חברת "פאנל פרויקט המדגם", בדק את עמדות הציבור ביחס לאלימות בחברה הישראלית ואת האופן בו משפיעה התופעה על תחושותיהם ועל שגרת יומם. הוא כלל 500 משיבים (400 יהודים ו-100 ערבים) מהאוכלוסייה הבוגרת (18 ומעלה).

אלימות מאיימת בכל מרחב
אלימות מילולית היא הנפוצה ביותר בישראל עם 74% מהמשיבים שציינו שהם או קרוביהם חוו אותה בשנה האחרונה. אחריה, אלימות כלכלית (34%) ופיזית (27%). ככלל, אלימות מילולית, כלכלית ופיזית היו נפוצות יותר בקרב גברים מאשר נשים. עוד עולה, כי 6% דיווחו כי חוו אלימות מינית עם שיעורים זהים בין נשים לגברים.
מבין אלו שדיווחו על מקרי אלימות, רובם (16% מתוך 29% שדיווחו על אלימות) אירעו במרחב הציבורי ומיעוט  בעבודה (5% מתוך 29%) וגם בבית (3% מתוך ה- 29%). ערבים העידו שחוו אלימות בשיעורים גבוהים יותר מיהודים בכל המרחבים – בבית, בעבודה ובמרחב הציבורי.
 
כשליש מהציבור חושש מאוד לביטחונו
הסקר בדק את תחושת הביטחון בתקופה הנוכחית. 34% מהמשיבים חוששים לביטחונם במידה רבה עד רבה מאד ו-31% ציינו זאת במידה בינונית (נשים חוששות יותר מגברים – במידה רבה מאוד 16% לעומת 9%). החששות הגדולים ביותר הם מפיגוע על רקע לאומני (68%) וממתקפת טילים (62%). 37% חוששים לביטחונם מאלימות במרחב הציבורי ו-19% מאירוע על רקע פלילי.
שיעורים גבוהים מבין הנשאלות והנשאלים העידו על חשש שיפגעו בהם על רקע זהותם או דעותיהם. מדובר בחוויה רווחת יותר בקרב ערבים (48% ערבים לעומת 32% יהודים).  
אי אמון ביכולת המדינה להבטיח את בטחון אזרחיה
על רקע חששות אלו בולט במיוחד חוסר האמון של המשיבים ביכולת של המדינה לשמור עליהם. 37% העריכו באופן שלילי (כלל לא, במידה מועטה מאוד ובמידה מועטה) את יכולת המדינה לשמור על בטחון אזרחיה באופן כללי, בהשוואה ל- 25% שהעריכו באופן חיובי (במידה רבה עד רבה מאוד) את יכולותיה אלו. תחושות שליליות אלו בלטו בעיקר בקרב ערבים (55% לעומת יהודים 33%).
ביחס למרחב המשפחתי/ ביתי האמון במדינה עוד יותר נמוך. לפי הסקר, 51% העריכו באופן שלילי (כלל לא, במידה מועטה מאוד ובמידה מועטה) את האופן שבו המדינה שומרת על בטחון אזרחיה במרחב הביתי והמשפחתי, לעומת 12% בלבד שהעריכו אותו באופן חיובי (במידה רבה ורבה מאוד). מדובר בתמונה מדאיגה, ובפרט אל מול נתונים נוספים שעלו בסקר, לפיהם 12% מהמשיבים והמשיבות הערבים העידו שהם חוששים מאלימות במשפחה.

(צילום: חיים גולדברג/ פלאש 90) 
על רקע תחושת העדר ביטחון: עלייה בצריכת תרופות עקב חרדה ודיכאון
בעקבות המצב הביטחוני, 51% מרגישים ייאוש, 50% חשים פחד וחרדה (יהודים יותר מערבים – 51% לעומת 42%, נשים יותר מגברים – 62% לעומת 38%) ו-34% דיווחו על דיכאון (גם פה ערבים יותר מיהודים, נשים יותר מגברים). לפי הסקר, סף החרדה הגבוה משפיע גם על הבריאות. 14% העידו כי בשנה האחרונה התחילו ליטול או הגבירו את השימוש בתרופות נוגדות דיכאון, חרדה או תרופות לשינה.

שני שליש שינו את שיגרת יומם
לאלימות הגואה ישנן השלכות רבות על דפוסי התנהגות ושינוי שגרת חיים. כך, 62% מהמשיבים ציינו כי שינו את שיגרת חייהם. מתוכם, 41% מגבירים את ערנותם במרחב הציבורי, 33% נמנעים מלבקר ביישובים בהם ייחשבו למיעוט, 17% שוקלים לעשות רישיון לנשיאת נשק אישי ו-10% הולכים או שוקלים ללכת לטיפול נפשי.
הפתרונות: הגברת אכיפה, מיגור ארגוני פשיעה ותאורת רחוב
הסקר מגלה כי בניגוד למדיניות שהממשלה מקדמת, הגדלת מספר נושאי הנשק במרחב הציבורי אינה הפתרון הרצוי ביותר על הישראלים לבעיית אובדן תחושת הביטחון האישי. כך, במענה לשאלה מה הם הגורמים שיחזקו את תחושת הביטחון האישי, 61% מעוניינים בהגדלת נוכחות רשויות האכיפה והחוק במקום מגוריהם, 54% בשיפור פני המרחב הציבורי (תאורת רחוב, טיפוח אזורים מוזנחים, חיזוק מרחב בטוח להולכי רגל ורוכבי אופניים), 50% בנקיטת יד קשה נגד ארגוני הפשיעה ובין 28-39% ייחסו חשיבות להיבטים יומיומיים בחיי הקהילה והמשפחה כמו שיפור שירותי חינוך, פנאי ורווחה בקהילה.
 
רק 25% מהישראלים ציינו שהגדלת נוכחות נשקים אישיים בקהילה תגביר את תחושת הביטחון האישי שלהם, וגורם זה דורג בתחתית סדר העדיפויות שלהם. מנגד, 15% קבעו שמוטב דווקא לצמצם את תפוצת הנשקים במרחב האזרחי על מנת להשיב את תחושת הביטחון.    
מעמותת רופאים לזכויות אדם נמסר: "הנתונים העולים מהסקר מצביעים על זיקה בין תחושת העדר הביטחון לחוויית אי אמון של הציבור נוכח יכולתה או אי יכולתה של המדינה לדאוג לביטחונו ושלומו מפני מגוון איומים במרחבים השונים – ברמה הלאומית, בתחום הקהילה ובמיוחד במרחב המשפחתי-ביתי. הפתרונות שמציעה המדינה לאזרחיה הינם בלתי מספקים, ומהסקר בעיקר נחשף הפער העצום בין הצרכים בשטח לבין המענים הניתנים להם. הממשלה מנסה למכור אשליה שחימוש אזרחי יגביר את הביטחון ובכך היא מעבירה הלאה את האחריות. אלא שהציבור מבין זאת ומעדיף פתרונות אחרים. נקודת המבט של הממשלה צריכה להשתנות. במקום לשעוט קדימה עם מהלכים פופוליסטיים שקורצים לקבוצות מצומצמות, כגון קמפיינים לחימוש אזרחי – עליה לבחון מחדש את דרכיה ולקדם ולתקצב באופן נאות פתרונות רב מערכתיים הפונים לכלל הציבור".
תגובות לכתבה(1):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 1.
    wow wow wow
    שקרנים 04/2024/03
    הגב לתגובה זו
    0 0
    באמת ? דוקא קראנו שישראל מקום 5 במדד אושר תושביה....מעניין אייס אתם כנראה עם המקור הלא נכון
    סגור