מכבי נתניה יצאה אתמול (שני) לדרך חדשה עם ההודעה על חתימת הסכם המכירה לקבוצת ההשקעות עלייה קפיטל פרטנרס בבעלות רוס קסטין הישראלי-אמריקאי. "מתרגשים לשתף שעלייה קפיטל פרטנרס היא הבעלים החדשים של מכבי נתניה, אחד המועדונים ההיסטוריים והאהובים בישראל. בעלייה, אנחנו מביאים ניסיון עמוק בספורט, עסקים ותקשורת, עם חזון ברור לחזק את עתיד המועדון על ומחוץ לדשא", נכתב בפוסט מטעם הקרן בלינקדאין. 

מיד לאחר מכן, באה הבטחה: "אנו גאים להוביל את הפרק הבא במסע של המועדון. מכבי נתניה היא יותר מסתם קבוצה, היא סמל למסורת, גאווה וקהילתיות. אנחנו כאן לטווח הארוך, עם כוח רצון למצוינות, השפעה וגדילה. עם ישראל חי". 

על פניו, אלו כל הדברים שכל אוהד כדורגל רוצה לשמוע. תחזית אופטימית לעתיד ורוד ושפע כלכלי, בעלים יציבים שרוצים להוביל את המועדון להצלחה מקצועית ולהישגים ספורטיביים. איך כל זה מסתדר עם הרצון של קרן השקעות, שמטבעה רוצה למקסם רווח עבור המשקיעים? האם אפשר באמת להרוויח כסף מניהול מועדון כדורגל בישראל? הרי הדעה הרווחת היא שבעלים של קבוצות בארץ עושים את זה בשביל הפילנטרופיה, הפרסום או חיידק המשחק שזורם להם בגוף. יש להם משאבים והם הגשימו חלום של כל ילד שמשחק מנג'ר. איך המודל יעבוד בנתניה? 

בשנים האחרונות הופך עולם הכדורגל לא רק לזירת ספורט, אלא גם לשדה השקעות פיננסי מבוקש. יותר ויותר קרנות השקעה – גופים פיננסיים פרטיים שמנהלים כספים של משקיעים – נכנסות לתוך תחום הבעלות על מועדונים, ומביאות איתן שיקולים עסקיים חדשים, גישות של ניהול תיק השקעות, ולעיתים גם ריבוי בעלות על מספר קבוצות בו זמנית. זאת להבדיל מהמודל המוכר יותר בארץ - בעלים פרטי בודד שרוב ההוצאות נופלות עליו. 

למה קרנות נכנסות לתחום?
הכדורגל, ובעיקר הליגות האירופיות הגדולות, מושך מיליוני אוהדים ברחבי העולם – מה שהופך אותו לפלטפורמת מדיה אדירה. המועדונים הגדולים נהנים מהכנסות מגוונות: זכויות שידור, חסויות, מכירת כרטיסים, מוצרי מרצ’נדייז ומכירת שחקנים. קרנות השקעה רואות כאן פוטנציאל אדיר לצמיחה בשווי הנכסים – במיוחד אם מצליחים "לייעל" את הניהול המסורתי ולעבור לניהול רווחי ומדויק יותר.

כל הפרמטרים הללו קיימים ביותר קטן גם בכדורגל הישראלי. מועדון כדורגל הוא מרכז החיים של אלפי אוהדיו. הם מונעים מרגש, הם זוכרים כל רגע שמח וכואב שהמועדון סיפק להם במשך כל חייהם. הם יקנו חולצות, הם יקנו כרטיסים, הם ילוו את המועדון באש ובמים אם ירגישו שמתייחסים אליהם כשווים ולא כארנק. מועדון, כמו שנכתב באותו פוסט של עלייה קפיטל פרטנרס, הוא יצור חי ונושם בעל פוטנציאל שיווקי אדיר שמאפשר למשקיע חיבור ישיר לערכים ולקהילה. כל שנותר הוא לשמר את החיבור הזה ולא לסטות ממנו. 

ריבוי בעלים: מגמה מתפתחת
בניגוד לישראל, אחד הטרנדים הבולטים בכדורגל העולמי הוא ריבוי בעלים – כלומר, קרן אחת שמחזיקה במועדון, לעיתים בכמה מועדונים ממדינות שונות. זה מאפשר לה לנהל פורטפוליו של קבוצות, לשתף ידע, להשאיל שחקנים בין קבוצות וגם להעביר אותם אם צריך. הגודל הופך ליתרון כי הוא מקל על תהליך פיתוח השחקנים. 

אחת הקרנות המובילות בגישה הזו היא City Football Group, בבעלות חלקית של קרן ההשקעות של אבו דאבי. הקבוצה מחזיקה בבעלות על יותר מעשרה מועדונים, כולל מנצ'סטר סיטי (אנגליה), ג’ירונה (ספרד), ניו יורק סיטי (ארה"ב), מלבורן סיטי (אוסטרליה) ועוד. הקרן יוצרת רשת גלובלית שמספקת עומק מקצועי, פיתוח שחקנים והרחבת קהל האוהדים.

גם 777 Partners, קרן אמריקאית פרטית, בונה אימפריה של מועדונים: סטנדרד ליאז’ (בלגיה), גנואה (איטליה), הרטה ברלין (גרמניה), סביליה (ספרד) ואחרות – עם אסטרטגיה של החזקת קבוצות מרכזיות בליגות שונות.

צ’לסי היא עוד דוגמה מצוינת. לאחר סנקציות שהוטלו על רומן אברמוביץ’ בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, נאלץ הבעלים הוותיק של צ’לסי למכור את המועדון. ביוני 2022 רכשה את הקבוצה קבוצה של משקיעים בראשות טוד בוהלי וקרן ההשקעות האמריקאית Clearlake Capital, בעסקה ששוויה מוערך בכ-4.25 מיליארד ליש”ט – אחת העסקאות היקרות בתולדות הכדורגל.

Clearlake Capital היא קרן השקעות פרטית שמנהלת מעל 70 מיליארד דולר, והיא המחזיקה המרכזית בצ’לסי (כ-60%). טוד בוהלי, איש עסקים מוכר בספורט האמריקאי (גם חלק מבעלי קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג’רס), מוביל את הניהול היומיומי ומייצג את הפנים הציבוריות של המועדון, אבל יש לו שותפים נוספים.

הגישה של הבעלות החדשה מזכירה יותר ניהול של קבוצת פוטבול אמריקאית או תאגיד טכנולוגיה מאשר מועדון כדורגל אירופי מסורתי: השקעות מסיביות בשוק ההעברות: קרוב למיליארד ליש”ט בשתי עונות, תוך התמקדות בשחקנים צעירים עם חוזים ארוכי טווח (8 שנים ויותר). גישה עסקית מובהקת: תכנון ארוך טווח, תהליכי סקאוטינג ממוחשבים, מודלים פיננסיים לחישוב ערך שחקנים, והעדפה של בקרה כלכלית נוקשה על פני "ניהול מהבטן".

הבעיות לא איחרו לבוא. למרות ההשקעות האדירות, צ’לסי התקשתה מאוד על הדשא – תחלופה גבוהה של מאמנים, חוסר יציבות מקצועית, ולחץ כבד מצד האוהדים. במקביל, הביקורת גוברת גם על ריבוי הבעלים ועל המורכבות של קבלת החלטות כשיש "יותר מדי שפים במטבח". 

המודל הזה מביא איתו, כאמור, לא מעט חששות. אחת הביקורות המרכזיות היא שחיקת הזהות המקומית: מועדונים שנבנו במשך עשורים כחלק מהקהילה המקומית עלולים להפוך ל"נכסים" בתיק השקעות של גוף פיננסי זר. ההחלטות שמתקבלות אינן תמיד ממוקדות באוהדים או במסורת המועדון, אלא ברווחיות ותשואה למשקיעים. יש צורך קריטי במינוי אנשי ניהול ומקצוע נכונים שמהווים את החיבור בין הזהות המקורית של המועדון לאינטרס של המשקיעים שיושבים הרחק עבר לים. זאת למשל הסיבה העיקרית שהקבוצה בראשות דייויד מינצברג כשלה בניהול הפועל תל אביב והובילה את המועדון לירידת ליגה. 

ולבסוף, יש גם סיכון פיננסי: קרנות שמשקיעות במועדונים מתוך ציפייה לעלייה מהירה בערך, עלולות למכור באותה מהירות כשהשוק משתנה – ולהשאיר אחריהן מועדון בחובות או במשבר ניהולי. אם ההשקעה לא מניבה רווח, וכידוע לא פשוט להרוויח בכדורגל הישראלי, המשקיעים ינסו להקטין הפסדים וישאירו את אותם עשרות אלפי אוהדים שבורי לב. 

מה זה אומר על העתיד?
מצד אחד, מדובר במהלך עסקי מתוחכם: ניהול יעיל, רווחיות גבוהה יותר ויכולת להניע שינויים מהירים. מצד שני, לא מעט אוהדים ומבקרים מזהירים מפני הפיכת קבוצות הספורט ל”שורות בגיליון אקסל”, תוך פגיעה בזהות המקומית של המועדון. כשהבעלות מפוזרת בין קרנות ובעלי מניות שלא בהכרח קשורים למועדון תרבותית או רגשית – האותנטיות של המועדון עלולה להישחק.

כך או כך, נראה שהשילוב בין כסף גדול, כדורגל והשקעות גלובליות כאן כדי להישאר – וכולנו, כאוהדים, צופים בתהליך שבו קבוצות שהיו פעם חלק מהקהילה, הופכות לחלק מתיק השקעות בינלאומי.

עוד ב-

הבן של סילבן שלום בפנים: מיהי קרן השקעות שרוכשת את מכבי נתניה?

לכתבה המלאה

הכדורגל כבר לא יחזור להיות "רק ספורט" או גחמה פרטית של אנשי ממון פרטיים. הכסף הגדול נמצא כאן, והשחקנים החדשים בזירה – קרנות ההשקעה – מעצבים מחדש את כללי המשחק. עבור חלק מהמועדונים מדובר בהזדמנות לקפיצת מדרגה; עבור אחרים – סכנה לאיבוד הזהות. השאלה הגדולה היא מה יקרה כשהאינטרסים הפיננסיים יתנגשו עם הלב הפועם של הכדורגל: האוהדים.