המשחק שנעל אמש (23.05.2026) את עונת ליגת העל באצטדיון טדי בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב סיפק דרמה ספורטיבית על הדשא והסתיים בחלוקת נקודות (1:1).

בטבלה, בית"ר חתמה עונה פנטסטית כסגנית האלופה במקום השני, בעוד הפועל תל אביב סיימה במקום הרביעי. אך בעוד על מגרש הכדורגל הפערים הצטמצמו לכדי שער שוויון דרמטי בדקה ה-89, ביציעי הכבוד ובספרי החשבונות התנהל קרב מסוג אחר לחלוטין - מפגש בין שני עולמות פיננסיים ואסטרטגיות ניהול שונות בתכלית. זהו כבר לא המאבק ההיסטורי של ועדי עובדים מול השכונה, אלא דו-קרב מרתק בין אימפריית בנקאות גלובלית לבין אחד מאשפי הניהול המקומיים החדים בישראל.

מבחן ההון: תהום גלובלית מול הצלחה מקומית
התשובה לשאלה "מי שווה יותר" היא חד-משמעית ונוטה באופן מוחלט לכיוונו של אדמונד ספרא, שמציג מספרים בקנה מידה עולמי. יחד עם זאת, שני הבעלים מציגים עוצמה מסוג שונה:

אדמונד ספרא (הפועל ת"א): הונו האישי מוערך בכ-2.6 מיליארד דולר (כ-9.5 מיליארד שקלים), אך העוצמה האמיתית שלו טמונה בגב הכלכלי המפלצתי של שושלת ספרא. משפחת הבנקאים מנהלת הון מצרפי של כ-23 מיליארד דולר, כאשר תאגיד הבנקאות המשפחתי J. Safra Sarasin חולש על נכסים בשווי אסטרונומי של 228.5 מיליארד פרנק שווייצרי.

ברק אברמוב (בית"ר ירושלים): נחשב לסיפור הצלחה פנומנלי בשוק המקומי ומחזיק בהון אישי מוערך של כ-600 מיליון שקלים (כ-190 מיליון דולר).

המשמעות במספרים: על כל שקל אחד שיש לברק אברמוב בכיס, לאדמונד ספרא יש כ-16 שקלים - וזאת רק בהסתמך על הונו האישי של ספרא, מבלי לשקלל את עוצמתה של חברת הענק המשפחתית שמאחוריו.

מודל ספרא: בנקאות שווייצרית והשקעת ערך לטווח ארוך
אדמונד ספרא מתייחס להפועל תל אביב כאל "השקעת ערך" קלאסית. הגישה שלו אינה הרפתקנית או פופוליסטית; הוא מעתיק את עקרונות הבנקאות השווייצרית אל תוך הכדורגל הישראלי. את העונה הזו הוא התחיל עם הזרמה מבוקרת ומחושבת של 15 מיליון שקלים (מתוכם 10 מיליון שקלים שוריינו ישירות לחיזוק סגל השחקנים).

במקום לשפוך סכומי עתק ללא אבחנה, ספרא בוחר להשקיע במוחות ניהוליים מהשורה הראשונה באירופה - כפי שעשה עם הבאתו של היועץ המקצועי פאביו פראטיצ'י (לשעבר הדמות המקצועית המובילה ביובנטוס). המטרה של ספרא היא לא לקנות תארים בן לילה, אלא לבנות תשתיות בריאות, לנקות את משקעי העבר ולייצר מועדון יציב שירוץ בצמרת לאורך שנים. מקום רביעי בעונה הראשונה שלו הוא מבחינתו רק שלב מתוכנן בגרף העלייה הרגוע שלו.

מודל אברמוב: אשף הניהול וקוסם תוכניות ההבראה
מהעבר השני, ברק אברמוב מייצג את מודל "הכסף העובד" בשוק הישראלי. אברמוב בנה את עצמו ואת הונו במו ידיו דרך רשתות מזון מצליחות (בראשן "ג'פניקה") ובאחרונה רשם קפיצת מדרגה עסקית מרשימה כשהכניס את "לאומי פרטנרס" כשותפה לפי שווי של מיליארד שקלים לקבוצת לאנדורה שבבעלותו.

בבית"ר ירושלים, אברמוב מיישם מודל של ניהול משברים קפדני (Turn-around). הוא לא נהנה מ"בור ללא תחתית" של כסף זר, אלא נאלץ לתמרן באומנות: הוא התמודד בהצלחה עם חובות עבר מטורפים של 54 מיליון שקלים שהותיר אחריו משה חוגג, והעמיד בעונה החולפת תקציב שכר שפוי ויעיל של כ-25 מיליון שקלים בלבד. ההישג האדיר של בית"ר, סגנות האליפות (מקום 2), הוא תוצאה ישירה של יעילות ניהולית מקסימלית, פגיעות מדויקות ברכש וניהול תקציבי הדוק, ולא של פנקס צ'קים פתוח.

השורה התחתונה: יעילות על הדשא, אורך נשימה ביציע
המשחק אמש, כמו גם הטבלה הסופית של העונה, הוכיחו שוב שבטווח הקצר, ניהול מקומי נכון, יעילות ממוקדת ורוח קבוצתית יכולים לגבור על הררי מזומנים. המודל הרזה והמדויק של ברק אברמוב השיג את המקום השני והקדים את הפרויקט שנמצא רק בתחילת דרכו בוולפסון.

עוד ב-

המזומנים בדרבי: מיטש גולדהר מול אדמונד ספרא: מכבי תל אביב נגד הפועל: מי שווה יותר?

לכתבה המלאה

עם זאת, במבט צופה פני עתיד, היתרון הכלכלי הבלתי מוגבל נשאר אצל האדומים. בזמן שאברמוב יצטרך להמשיך להנדס תקציבים באדיקות תחת מגבלות השוק המקומי וחוקי המיסוי והזרים, לאדמונד ספרא יש את המשאבים הפיננסיים ואת אורך הנשימה האינסופי כדי לחכות שהתשתיות שהוא בונה יניבו פירות. הקרב הפיננסי בין המיליארדר הגלובלי לאשף העסקים המקומי רק התחיל, והעונות הבאות מחוץ למגרש הולכות להיות מרתקות לא פחות.