האמירה לפיה "החיילים מתים סתם" ו"ידיו של נתניהו מגואלות בדם" היא אמירה קשה, צורבת, ומעוררת סערה – לא רק בשל הביקורת הפוליטית שבה, אלא בעיקר משום שהיא פוגעת באופן ישיר בזכרם של הנופלים ובכבודן של המשפחות השכולות. אפשר – ואף רצוי – לבקר מדיניות ממשלתית, ולזעוק כאב, תסכול וזעם על אובדן חיי צעירים יקרים. אך יש גבול ברור בין ביקורת לגיטימית לבין שלילת המשמעות וההקרבה של מי שנפלו למען המדינה, ביטחונה ועתידה. לומר שחיילים "מתים סתם" – זו לא רק חוסר רגישות, אלא פגיעה ערכית עמוקה. המשפחות אינן זקוקות להטפות או הסברים פוליטיים – הן זקוקות להכרה, כבוד, ולזיכרון שמחזק, לא משמיץ. ברקוביץ', כאיש ציבור, נושא באחריות רבה למילים שהוא בוחר לומר. דווקא ברגעים שבהם המדינה כואבת ומאוחדת סביב אובדן כה קשה – נדרש מכל אחד, ובוודאי ממגיש תקשורת בכיר, לנהוג באחריות, באיפוק וברגישות יתרה.