רובוט שפותח במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) הצליח להרכיב מבנה בחלל ללא עזרת אסטרונאוטים, בהדגמה שהוגדרה כראשונה מסוגה. המערכת, שנקראת ASTRA, פותחה במסגרת תוכנית מחקר של הסוכנות האמריקאית למחקרי ביטחון מתקדמים (DARPA), שמטרתה לפתח טכנולוגיות שיאפשרו לייצר ולהרכיב מבנים גדולים ישירות בחלל. על פי הודעות Caltech ו-DARPA מ-5 בנובמבר 2026, הניסוי הוכיח כי ניתן לחבר רכיבים מבניים במסלול סביב כדור הארץ באמצעות מערכת אוטומטית.

הטכנולוגיה מבוססת על רעיון פשוט יחסית: במקום לשגר מבנה ענק כשהוא מקופל בתוך טיל, או להעלות חלקים נפרדים ולבקש מאסטרונאוטים להרכיב אותם, הרובוט מקבל רכיבים ומחבר אותם בעצמו. הוא אוסף מוטות מבניים ומחברים מתוך מתקני אחסון, ממקם אותם ומרכיב מהם מקטעים חוזרים. המקטעים האלה יוצרים שלד הנדסי שנקרא מסבך - מבנה קל יחסית, שנועד לספק חוזק ויציבות.

הניסוי לא התרחש בן לילה. המערכת ASTRA שוגרה ב-30 במרץ 2026 למסלול נמוך סביב כדור הארץ, כחלק ממשימת Transporter-16 של SpaceX. היא הוטסה על גבי כלי החלל Vigoride 7 של חברת Momentus, שסיפקה גם תמיכה בתקשורת, באספקת חשמל ובצילום. המערכת הגיעה לחלל עם שני מקטעים שהורכבו מראש, לצד הרכיבים והציוד הדרושים להמשך הבנייה. לאחר פריסת החלקים הראשוניים, הצליח הרובוט להרכיב מקטע שלישי במסלול.

היעד המקורי היה לבנות אנטנת מחזיר בקוטר 1.4 מטרים, המורכבת מצינורות סיבים מרוכבים, מחברי אלומיניום ומשטח מחזיר דק. אלא שהעבודה בסביבה הקיצונית של החלל הציבה אתגרים שלא תמיד ניתן לחזות מראש. החוקרים נאלצו לפתור תקלות ולבדוק פתרונות באמצעות מערכת תאומה שנותרה במעבדה על כדור הארץ. חלונות התקשורת עם הרובוט היו מוגבלים למספר הזדמנויות קצרות ביום, ולכן כל ניסיון תיקון דרש תכנון מדויק.

למרות ההישג, המערכת לא צפויה להשלים את האנטנה כולה לפני סיום המשימה המתוכנן בדצמבר. התכנון המלא כולל 11 מקטעים, אך ההדגמה הצליחה להוכיח את היתכנות שיטת ההרכבה, ולא להציג אנטנה ענקית שכבר מוכנה לפעולה. ההבחנה הזאת חשובה: מדובר בהוכחת יכולת הנדסית, ולא במערכת מסחרית שכבר מסוגלת לבנות תחנות חלל באופן עצמאי.

הפוטנציאל, עם זאת, משמעותי. בעתיד עשויה הטכנולוגיה לסייע בבניית אנטנות תקשורת גדולות, טלסקופים עם משטחי החזרה עצומים ומערכי שמש שיאספו אנרגיה בחלל. מבנים כאלה מוגבלים כיום, בין היתר, בגודל שניתן להכניס לתוך מעטפת השיגור של טיל. בנייה ישירות במסלול עשויה לצמצם את המגבלה ולאפשר תכנון של מערכות גדולות וקלות יותר. DARPA מציבה יעד שאפתני במיוחד: מבנים באורך של מאות מטרים ואף קילומטרים, אם כי יכולת כזאת עדיין אינה קיימת כיום.

עוד ב-

אחרי המסע לירח: נחשף שכר האסטרונאוטים בנאס"א

לכתבה המלאה

השלב הבא יהיה לפשט את מנגנון ההרכבה, לשפר את אמינותו ולהראות שאפשר להרחיב את התהליך למבנים גדולים ומורכבים יותר. אם הניסויים הבאים יצליחו, ייתכן שבעתיד חלק מהתשתיות החשובות ביותר בחלל לא ייבנו על כדור הארץ ולא ייפרשו לאחר השיגור, אלא יורכבו במקום שבו הן אמורות לפעול.