לפני כחצי שנה, יוני אשר, בעלה של דורון כץ אשר, שנחטפה במהלך השבת השחורה ב-7 באוקטובר מבית אימה בקיבוץ ניר עוז ביחד עם שתי בנותיה רז ואביב ושוחררה בעסקת החטופים בשנה שעברה, חשף כי השניים החליטו להיפרד.

היום (רביעי) דורון כץ אשר, שילדה לפני כחודשיים תינוקת, העלתה פוסט חושפני במיוחד לחשבון הפייסבוק שלה, בו היא ביקשה עזרה בתרומות. בפוסט שהעלתה כתבה: "היי, למי שעדיין לא מכיר אותי. שמי דורון כץ-אשר, ואני הייתי שם. בשבי. בלב הגיהנום.

ב-7 לאוקטובר נחטפתי. במשך שבועות ארוכים הייתי כלואה, פצועה, רחוקה מהבית, מהחיים, ממה שאני. לא ידעתי אם אחיה. לא ידעתי אם אחזור. והחשש הכי גדול שלי, כאמא, היה כמובן על חיי הילדות הקטנות שלי, שנחטפו, נפצעו והיו גם הן בשבי. בידי המפלצות. הרגשתי לרגע שנלקחה ממני הזכות להגן עליהם.

ואז חזרתי. שוחררתי מהתופת ומהחושך שלא אשכח לעולם. שבתי אל חיק המשפחה, רק שהמשפחה שלי לא שלמה. אמא שלי האהובה ואחי הגיבור, נרצחו על ידי הרוע באותו יום קשה מנשוא. חשבתי שהחיים סוף-סוף האירו לי פנים כשהעזתי לחלום על עתיד טוב ואחר. המשפחה שלנו התרחבה, לפני כחודשיים ילדתי תינוקת מתוקה שהגיעה וגרמה ללב שלי להתרחב.

חשבתי לעצמי מעבר לשמחה, זו הוכחה שלא ישברו אותי, אותנו. הם גדעו את חייהם של אמי ואחי, אני מביאה חיים חדשים לעולם. המשכיות לדור שנרצח. הוכחה לכך שרוחי חזקה יותר מהשבי. שהחיים ממשיכים למרות הכול. אבל, מהר מאוד מצאתי את עצמי שוב נאבקת. לא חלמתי שזה מה שמצפה לי. המסע האישי הפך קשה ומבלבל. נאלצתי להתמודד עם פרידה כואבת מבן זוגי, להבין שאני עומדת ללדת לבד והפעם בלי אמא שלי שתמיד ליוותה אותי.

זה לא מה שדמיינתי. זה לא מה שחלמתי, אבל זה מה שיש. ואני? אני לא מוותרת. אני חזקה. אני אופטימית. ואני יודעת שמגיע לי עתיד טוב יותר. והיום אני בוחרת לא להתבייש, פשוט לשים את הבושה בצד ולהתעקש על הזכות שלי לחיות ולהשתקם, לשקם את הבית שלי. את החיים שלי. אני יודעת שאתגבר והבטחתי לעצמי שלא אתן לשבי לנצח אותי. וגם אם אני עכשיו בסטטוס שונה ומוזר, שקורה תוך כדי הניסיונות שלי להשתקם, אני מנסה להיות חזקה.

אבל עכשיו, כשאני עומדת במקום הכי חשוף שלי… אני מבינה שאני לא יכולה לבד. ההתמודדות הנפשית קשה ומורכבת והדאגה לעתיד הכלכלי תופסת חלק משמעותי מהפחדים. לא חשבתי שאגיע לרגע שבו אבקש סיוע מעם ישראל, עם נפלא שהיה לצידי ועטף בכל כך הרבה אהבה. המעמד הזה זר לי ומורכב עבורי. זה מביך, זו לא אני…

אבל היום אני מבינה שאם לא אעשה את זה בשביל עצמי, בשביל העתיד הטוב שאני מייחלת לו, הריפוי שלי יהיה מורכב עוד יותר. לכן אני כותבת לכם מכל הלב. מגיע לבנות שלי אמא חזקה, ויש לי עתיד שאני רוצה לבנות, אבל צריכה את עזרתכם האדיבה. העזרה שלכם תרים אותי ותיתן וודאות לעתיד שלי, שלנו. היום אין לי וודאות.

עוד ב-

"יש יותר מדי שמועות": בעלה של החטופה ששוחררה בפוסט חשוף

לכתבה המלאה

וככה אוכל להתרכז בשיקום שלי, ככה אוכל לחזור לחיים, ולזכור שאפשר לצמוח ולחיות, גם אחרי התופת, גם מתוך תהומות הכאב. אם יש לכם אפשרות לעזור, לתרום, לשתף, אעריך מאוד. תודה מראש שאתם כאן לצידי. וכולי תפילה שכולם ישובו הביתה בקרוב, כמה שיותר מהר".