כסף וצרכנות

יעקב הלפרין: "לא הצטרפתי למחאת החטופים כי אני חושב שזה לא מועיל"

איש העסקים יעקב הלפרין, מדבר על הקריירה החדשה לאחר אופטיקה הלפרין, מהחלום לפתוח פיצה והרחבת הרשת בה הוא שותף ועד ייעוץ לחברות בינלאומיות, על מחאת החטופים והשביתה במשק, למה הצרכן לא קונה חכם ולמה חשוב לשים את יוקר המחיה על המפה. ריאיון מיוחד

ענת סימן טוב | 22/8/2025 17:00 21

יעקב הלפרין, המוכר לנו במשך שנים כפנים של אופטיקה הלפרין, הרשת שהצליחה לשבור את המונפול עם מחירים שוברי שוק בתחום המשקפיים' מדבר בריאיון פתוח על הכל.

לפני מספר שנים, פרש הלפרין מתחום הניהול באופטיקה הלפרין והשאיר אותו לאחים שלו. כיום, הא רב גוני, גם מחזיק בפיצה נפוליטנית שנבחרה להיות בין 50 הפיצות הטובות בעולם וגם מייעץ עסקי. בשיחה פתוחה הוא מספר לנו על הפיצה שהקים, על השביתה שהייתה (" האם זו הדרך?") ועל המעבר של הצרכן מטיפש לצרכן חכם.

איך הולך עם הפיצה?
"פתחנו לפני שבעה שמונה חודשים וברוך השם עלינו על משהו מאוד מעניין, עם פוטנציאל מעבר למה שחשבנו. ואז החלטנו לצרף אלינו את השכן שלנו, שזו הייתה מסעדה לידנו. פנינו אליו לגבי פינוי ולקחנו גם את המקום שלו. לפני כחודש פתחנו את העסק מחדש אחרי שהיינו סגורים, אחרי שהבנו שאנחנו חייבים להיות בסדר גודל גדול בהרבה ממה שתכננו בהתחלה, וברוך השם, מצוין.

לאחרונה פתחנו סניף חדש בפתח תקווה ואני מתכוון בעזרת השם, לפתוח מקומות נוספים ואולי אפילו לקחת את זה לעולם. יש פה משהו מיוחד שבא לידי ביטוי, אבל אנחנו לא ממהרים. אנחנו בונים, מייצבים, לומדים, מתקנים, משפרים, מתייעלים עד שיהיה מוצר מוגמר. ואז נוכל לעשות את הקפיצה קדימה".

אבל החלום היה פיצה?
"לפני שלוש וחצי שנים, כשפרשתי מהתחום של האופטיקה, התחלתי לחפש כיוון חדש ואחד הדברים שנמשכתי אליהם, הייתה הפיצה. יצא שהיא בין הפיצות הכי טובות שאכלתי. לא רק שאני התמכרתי אליה, אלא שהיא גם זכתה בפרס בינלאומי טופ 50 העולמי, בתחרות של מגזין איטלקי שנערכת בתמיכת ממשלת איטליה. הפיצרייה הזו דורגה במקום ה־37 בעולם, ובשנה לאחר מכן, במקום ה־35.

באתי לבעלים ואמרתי לו: תשמע, אתה עושה פיצה מדהימה וזוכה בפרסים עולמיים. מה אתה עושה עם זה? הוא ענה אני ממשיך להכין פיצות. אמרתי לו: אתה תמשיך להכין, אני אעשה את השיווק והפיתוח העסקי, וניקח את זה רחוק.

ככה זה התחיל. הוא נשאר עם שני סניפים בירושלים, ואנחנו פתחנו סניף חדש בפתח תקווה ויש כוונות להתרחב הלאה, גם לחו"ל. בשבילי זו גם חזרה לחלום וגם מעבר מתחום מורכב כמו אופטיקה, שהוא שירות רפואי יותר ממסחרי. משקפיים הם תיקון ראייה, לא מוצר נעים או אופנתי לכל אחד, וזה תחום שהייתי בו שנים, גם דרך רשת גדולה בפריסה ארצית. אבל עכשיו אני עוסק במשהו שעושה טוב לאנשים, בלי בעיה שצריך לפתור, אלא פשוט טעם טוב ושמחה".

הלפרין טס לאיטליה בגיל 18 יחד עם אביו ז"ל, בכדי לקנות את הציוד הנדרש להקמת החלום- פיצה. מה שלא צלח בימים אלו ומשם התגלגל לאופטיקה. כיום, 35 שנה אחרי הוא פתח את החלום, שרואה בו כתחביב שהוא בונה לאט לאט בשתי ידיים. התכנון והחום להגיע גם לחו"ל, כיום הוא גם יועץ עסקי לעסקים.

במה עוד עוסק היום?
"אני מעביר את הידע והניסיון שלי, שנצבר לאורך עשרות שנים, לאנשים. חלקם בתחילת הדרך, חלקם כבר עמוק בעסקים. אין לי תואר אקדמי, לא למדתי באוניברסיטה. הלכתי מישיבה לצבא ומשם ל"אוניברסיטה של החיים". למדתי מהשטח. לא רק ניהול, אלא איך עובד המוח של הלקוח: איזה צבע מושך אותו, איזה ריח מוכר, איזה משפט עובד ואיזה לא.

ניהלתי עסק עם מאות אלפי לקוחות בשנה ו־140 סניפים, ועדיין לא ויתרתי על עבודה פיזית של מכירה, סידור סחורה, התנהלות במחסן. כי רק כשאתה על רצפת המכירה אתה באמת מבין מה קורה בעסק שלך. לא דרך דו"חות ומנהלים שמסננים לך את המציאות, את כל זה אני מתרגם היום לייעוץ עבור חברות, כולל בינלאומיות.

דוגמה, אני מלווה עכשיו חברה בתחום האופטיקה שלא עוסקת בריטייל אלא בסיטונאות, שרוצה להיכנס לישראל. אני טס, לומד את השטח, ומחזיר התאמה לקהל הישראלי. זה מה שאני עושה עכשיו: ייעוץ, ליווי והובלה של עסקים שרוצים להבין איך להגיע באמת ללקוח".

מה העסק הבא?
"אני לא אעשה משהו שאני לא מכיר. אחרי 34 שנה של עשייה עסקית, שבהן קמתי כל בוקר בתחושת שליחות לא רק בשביל הרווח, אלא בשביל לפרנס 1,000 משפחות הבנתי שזה עול כבד. לא מדובר בעומס עסקי, אלא באחריות. הידיעה שאתה צינור פרנסה לאנשים, שהחיים שלהם תלויים בהחלטות שלך, היא לא פשוטה.

עשיתי הכול. הבאתי סחורה, ניהלתי מבצעים, פרסמתי ודאגתי לא בשביל עוד כסף, אלא בשביל העובדים. אבל היום אני במקום אחר. אם יבוא עסק חדש, הוא יהיה מהלב. אני לא מחפש להשתעבד. אני מחפש משהו שמביא ערך, שעושה טוב לאנשים ולא שיאכיל אותי ויטרוף אותי.

הקורונה שינתה לי את החשיבה. הייתי אז בקבוצה עם בעלי עסקים, חלקם עם חברות ענק ואלפי עובדים. כולם רדפו. קמים בארבע וחצי, עובדים עד תשע. לא מפסיקים. חיים בתחושת מרדף. עוד סניף, עוד מוצר, עוד יעד. והבנתי גם אם יהיו לי 130, 140 סניפים מה הלאה? לאן זה הולך? הסתכלתי על העכבר הלבן שרץ בקרוסלה ואמרתי: זה אני. רץ ורץ ולא עוצר לחשוב לאן. ואז עצרתי, והבנתי שאפשר אחרת. אפשר גם לנשמה, גם לנפש וגם לפרנסה. כל עסק צריך להיבנות מתוך שאלה, איך להצליח. אבל לא פחות חשוב: לדעת לעצור, לשים גבולות, לשמור על פרופורציות".

יוקר המחיה?
"הרבה ישראלים מתלוננים שיקר פה. אז נכון, יש דברים יקרים, אבל בואו נדבר ת'כלס, לא הכול יקר, ובטח שלא יותר ממדינות אחרות. אנשים אוהבים לקטר שיקר, שהמלון לא טוב, ועוד. אבל אף אחד לא באמת עושה משהו. הבעיה היא לא רק המחירים, אלא הבירוקרטיה.

כיבואן, אני יכול להגיד לך שזה פשוט טירוף. מוצר שנמכר בכל העולם, צריך לעבור פה עיכובים, בדיקות, אחסנה, תקנים. הכול מוסיף עלויות מיותרות. זה נכון גם בכשרות, בבנייה, בתעשייה. הכול איטי, כבד, מסורבל. כל עיכוב של שלושה חודשים בפרויקט בנייה זה מיליוני שקלים, לא בגלל בנייה, אלא בגלל טפסים, חופשות, מחלות. אין יעילות, אין אחריות לתוצאה. וזה עולה לכולנו ביוקר.

חשוב לזכור שבסוף, גם דברים קטנים נצברים. עובד שלא מכבה מזגן בלילה זה אולי שקל, אבל כשזה קורה ב־140 סניפים, כל לילה, זה כסף גדול. אין דבר כזה "רק שקל". בעסק אין פאני מאני. הכול צריך להיות מדויק. ולמה לא משנים את זה? כי אין גוף שמוביל את המאבק. כמו שבממשלה מצאו זמן לקורונה, כמו שבמלחמה משקיעים כל טיפת אנרגיה כדי לנצח, ככה בדיוק צריך לפעול בנושא יוקר המחיה. ביבי, וכל מה שזז פה במדינה, משקיעים 100% במלחמה, בחטופים, בציוד, ביועצים בצדק. אבל הגיע הזמן שגם יוקר המחיה יהיה בראש סדר העדיפויות. אם באמת רוצים, אפשר לשנות".

אתה רואה את עצמך נכנס לפוליטיקה?
"לא".

למה בעצם?
"כי אני לא מאמין בפוליטיקה. אם אני הייתי ראש ממשלה, לא הייתי מנסה להבין בכל דבר. בדיוק כמו שאני לא יודע לפתח טיל חץ, אני הולך לאלביט. לא יודע להרים מטוס, אני פונה לאמריקאים. באותה צורה, הייתי מקים צוות של 10-20 מומחים מוכחים, כאלה שכבר עשו את הכסף שלהם, אנשים שרוצים לעשות טוב לעם ישראל.

אנשים בלי אגו, בלי אינטרסים, שרק טובת הציבור לנגד עיניהם. הייתי אומר להם: אתם ראש הממשלה של יוקר המחיה והרגולציה. בלי "כן, אבל" של משרדי ממשלה. בלי פוליטיקה. נותן להם סמכות מלאה, לא מתערב, לא ממנה לפי קשרים או אינטרסים, אלא לפי יכולת ותוצאה. כמו בטיסות, רק הטובים ביותר מטיסים את המטוס. גם פה צריך את הכי טובים והם צריכים להוביל.

אבל אני לא אעשה את זה. כי אני יודע שזה לא יקרה. כי אצלנו הכול מתנהל דרך אגו. וברגע שמוציאים את האגו מהמערכת, הכול עובד הרבה יותר טוב. הבעיה היא שהאגו מנהל הכול, לא רק בממשלה, אלא כמעט בכל תחום. לא תדעי למי אני מצביע וזה גם לא העניין. אבל תסתכלי מה קורה, כל צד עסוק בלצאת צודק. מי אמר למי, מי לקח קרדיט, מי יופיע בטלוויזיה. כל אחד רוצה כותרת, חשיפה, עוד כמה דקות מסך. ובסוף מה קורה? כשיש אגו הכול נתקע. כשאין, אפשר באמת להתקדם.

אם נצליח להוציא מהמשוואה את האגו והפוליטיקה, ונשים את טובת המדינה והציבור באמת בראש סדר העדיפויות, רק אז יקרה פה שינוי. ביבי, וכל מה שזז פה במדינה, אם רק היו משקיעים ביוקר המחיה את האנרגיה שמושקעת במלחמה, היינו במקום אחר לגמרי".

עוד בעיה שאתה מצביע עליה היא האנשים שנצמדים לרעיונות, גם כשהם לא נכונים.
"נכון. יש אנשים שבאים עם רעיון, קמפיין, מהלך וברגע שהם התחילו איתו, הם נדבקים אליו עד הסוף. גם אם הוא לא נכון. הם ירוצו עליו בכל הכוח, רק כי הם לא מסוגלים לעצור ולהגיד "טעיתי".

לדוגמה, משרד פרסום?
"בדיוק. מה אכפת למשרד פרסום אם הקמפיין מצליח או לא? זה לא הכסף שלהם. זה לא עסק של אבא שלהם. הם לא חיים את העסק כמו שאני חי אותו. אני מעולם לא עבדתי עם משרד פרסום כי אני לא מאמין שמי שלא נושם את העסק יום-יום, יכול לקבל החלטות במקומי. זה לא משתנה, כי אין שם פיצוח אמיתי. אין לקיחת אחריות.

משרד פרסום, גם אם הוא רואה שהקמפיין לא עובד הוא לא יודה בטעות. הוא ימשיך לדחוף, ימשיך להתעקש. אין שם "טעינו, משנים כיוון. ולמה בעצם? אגו. הכול בסוף חוזר לאגו".

ביום ראשון האחרון התקיימה שביתה בו קראו השובתים לסגור את המדינה ליום, כמחאה להחזרת החטופים וביצוע עסקה באופן מידי. לא כל העסקים בחרו להצטרף, אך עדיין נרשמה ירידה בקניות לפי נתוני שבא.

מה אתה חושב על השביתה שהייתה ביום ראשון?
"ברוך השם, אין לי בן משפחה שנמצא במצב הזה. וכמו שאמרתי לך קודם, משרד פרסום לא יכול להחליט בשבילי, כי הוא לא מכיר את העסק שלי. אותו דבר כאן. אני לא חי את זה, לא מרגיש את זה על הבשר, אז אני לא יכול באמת לדעת מה נכון או לא נכון. אני כן אזרח במדינה הזו, ויש לי רגשות.

ברור שאני רוצה שיחזירו את כולם. אני מדבר על אלה שבאמת עושים את זה מהלב. אבל האם חסימות ושביתות באמת מזיזות משהו? האם יש מישהו במדינה שאומר שהוא לא רוצה להחזיר את החטופים? הרי כולם רוצים. אין אחד שאומר, לא, לא צריך. אזהשביתה משנה משהו? היא מפעילה לחץ על הממשלה? אני לא יודע. על חמאס? פחות. אם היו תוצאות, אולי. אבל זה כבר כמעט שנתיים, לא חודש-חודשיים, ולא רואים שינוי.

אז מה הרעיון? אם מישהו באמת חושב שצריך להשבית, אז שישבית באמת. לא סתם יום פה יום שם. שיסגרו את כל המדינה. לא אוטובוסים, לא סופרים, לא מטוסים. כלום. שלושה חודשים. עד שיש פתרון. אם זה מה שיביא תוצאה, אז אולי. אבל כל עוד זה לא שם, זה מרגיש יותר כמו סיסמאות. אז כן, הלב כואב. וכן, אני מבין את הזעם. אבל האם זו הדרך? אני לא בטוח".

למה אתה חושב שלא כולם הצטרפו לשביתה?
"כי הרבה מפחדים. חוששים להגיד את מה שאני אומר לך עכשיו. אבל בפועל, הרבה חושבים בדיוק כמוני, שזה לא מועיל. הסיפור על "זאב זאב", נכון? זה בדיוק זה. זה כמו מה שהיה עם הרפורמה המשפטית, הפגנה ראשונה, שנייה, קרבות עיתונאים, ואחרי זה בא "הצו הראשון", אז קראו לו זהב, זה כאילו היה רגע השיא. והיום? היום זה מרגיש כמו כלום. אז יושבים אנשים, קצת בוכים, קצת מציגים מצוקה, ואז לאן זה הולך? אבא שלי תמיד אמר לי: "אל תכתוב מילה אם אתה לא מוכן לעמוד מאחוריה".

אז מה עושים עם אנשים שצועקים, כותבים, משקיעים אנרגיה, כסף, מזיזים אנשים, אבל בסוף לא מובילים לכלום? מה המטרה? מה התוצאה? לאן זה מוביל? מישהו מבין המארגנים חושבים באמת שיום אחרי ההפגנה יהיה שינוי אמיתי? באמת? מישהו מהם חשב שבסוף ההפגנה יקרה משהו? אני אישית לא מאמין בזה. יש כאלה שמתפרנסים מזה, זה ביזנס ויש כאלה שהולכים עם אידיאולוגיה, מאמינים באמת. אבל בעיניי, הם נאיבים. אם מתוך האמונה שלהם הם שובים אחריהם אנשים תמימים, אני שואל באיזו זכות?

אשתי לדוגמה, מתנדבת. היא לוקחת כל יום חולי דיאליזה שאין להם כסף למונית למה היא צריכה להיתקע בגלל חסימת כביש? לעמוד עם חולה בפקק? או מישהי שבאה ללדת, ובעלה צריך לעצור בצד כי הם תקועים? באיזו זכות?. אז אני שואל, מי נותן את הדין הזה? מי לוקח אחריות על התוצאה הזאת?".

מה התובנה הכי חשובה בעיניך שצרכן צריך להבין?
"להיות חכם. לא להתרשם מאריזות וגרפיקה. להבין מה הוא מקבל בפועל. תדמייני שקנית שקית סוכריות בשוק מחנה יהודה מלאה ואת מוציאה מתוכה, 15 סוכריות שעלו לך שני שקלים. עכשיו תעטפי כל אחת בצלופן ותמכרי בשקל. תחזרי הביתה, תשימי אותן בקופסת בונבוניירה ותמכרי ב-30 שקלים. תוסיפי גרפיקה, סרט וטקסט יפה וזה כבר יעלה 50 שקלים. הסוכריות אותן סוכריות, אבל האריזה היא כל ההבדל.

ומה זה אומר על הצרכן הישראלי? שאם הוא יבין שהלוגו לא משנה, רק התמורה בפועל, הוא יקבל יותר בפחות. פעם כולם רצו מרצדס או BMW. היום אנשים קונים מכוניות סיניות, לא תמיד יודעים איך קוראים להן, אבל מבינים שהם מקבלים יותר בפחות".

אז הצרכן התפקח?
"כן. הבין שהוא לא צריך את הלוגו, אלא את מה שבפנים".

איך אפשר להיות בטוח שלא עובדים עלינו כצרכנים?
"יש לי על זה הרצאה שקוראים לה "השוד הגדול בעולם שאתה חלק ממנו". כי זה באמת שוד, ואנשים משתתפים בו מרצונם המלא. תיק של הרמס, לדוגמה, עולה לייצור אולי 100 דולר, אבל נמכר ב־30,000 דולר. והקונה? הוא עוד מרגיש בר־מזל ש"מכרו לו", עמד בתור, חיכה, נרשם לרשימות המתנה. למה? כי בנו סביב התיק סיפור. מי שמחזיק בתיק הזה מצטייר כמיליונר, אופנתי, מישהו שהצליח להשיג משהו שלא כל אחד יכול. זה כל הקסם. לא החומר, לא הפונקציה, לא הצורך. רק הסיפור.

ומי נהנה מזה? מי שמוכר. הם לוקחים את הרווחים, שמים על פרסומות, לוקחים פרזנטורית ב־100 מיליון דולר, נותנים לה אחוזים מהמותג, יושבים וצוחקים עלינו. אנחנו המטומטמים שמשלמים, כי הלכנו אחרי סיפור.

עוד ב-

מנכ"ל הוט סינמה: "קפיצה של 20% בצפייה ו-2 מיליון כרטיסים ביולי"

לכתבה המלאה

ואיפה זה נגמר? זה לא נגמר. זה נמצא בכל מקום. תחשבי כמה מוצרים יש לך בבית ששילמת עליהם סכומים מטורפים, רק כי מישהו המליץ. ומי זה אותו מישהו? אולי מחר הוא יקבל שקל יותר ממותג אחר ויעבור לפרסם אותו. האם המוצר ההוא נהיה פתאום טוב יותר? לא. את פשוט קנית את ההבטחה, לא את המוצר. אנחנו קונים שמות, פרצופים, סיפורים. לא מוצרים. עובדים לנו על המוח, ואנחנו משתפים פעולה".

הכתבות החמות

הראל ויזל ונייקי, צילום: דימה טליאנסקי, shutterstock

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה

תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה

17.

מה?הוא כן עו"ש ממתין לתוצאות השואה יש לו זמן (ל"ת)

חני האדירה 08/2025/24

הגב לתגובה זו

1 0

סגור
16.

לא "לא מועל", מזיק!

אמיתי 08/2025/24

הגב לתגובה זו

1 0

"לא מועיל" זו לשון המע5ה. ההפגנות בעד החטופים הן מזיקות לחטופים ולמדינה כולה.
סגור
15.

זכותך

אזרח 08/2025/24

הגב לתגובה זו

1 0

זכותך, טזכות מי שחושב אחרת להפגין בלי שיקללו או ידרסו או יכו אותו
סגור
14.

אז מה כן מועיל?

מיכל 08/2025/24

הגב לתגובה זו

3 1

לשבת בשקט בשקט ולקוות שבנימין נתניהו ישנה גישהז? ההפגנות כן מועילות. ראשית בלהשאיר את נושא החטופים, נושא וועדת החקירה וקטאגייט על סדר היום. שנית- הציבור הליברלי: ימין, שמאל,מרכז, יהודים, ערבים, דרוזים, נוצרים- חווים את גודלם, את המאחד בינהם ואת כוחם. שלישית- שומרי הסף מבינים שאינם לבד. וממקורתינו " אין עליך המלאכה לגמור, ואין כתה רשאי להיבטל ממנה" אז כמו שאומר יאיא פינק " ייאוש, זה לא תוכנית עבודה, ואופטימיות היא עמדה פוליטית"
סגור
13.

איזה דבר מועיל כן עשית לשחרור חטופים? (ל"ת)

חגית 08/2025/24

הגב לתגובה זו

2 1

סגור
טען עוד
12.

ההפגנות נוכחו לא מועילות אלא מונעות את שיחרור החטופים

יצחק פארן 08/2025/24

הגב לתגובה זו

3 2

ההפגנות הן הצלחה של החמאס לפלג את העם ומכאן שההפגנות מונעות לגמרי את שיחרור החטופים. אילו המפגינים היו מודעים מה התנאים שדורשים בחמאס בטוח שלא היו מגיעם להפגנות שמחזקות ומתדלקות את החמאס.
סגור
11.

אז תציע!

אזרחית 08/2025/23

הגב לתגובה זו

4 1

שביתה זה לא טוב, חסימה לא טוב, אז תציע משהו אחר! לא לעשות כלום זה הכי גרוע
סגור
10.

אלפרין

משה 08/2025/23

הגב לתגובה זו

0 1

מהיום אני קונה רק אפרים גבר
סגור
9.

מר הלפרין היקר

לירן קאלי 08/2025/23

הגב לתגובה זו

2 2

אני חושב שאתה לא באמת אומר את מה שאתה חושב באמת, אני יכול להבין אותך שאין לך פשוט אומץ לעמוד ולהגיד את האמת שאתה בצד השני של המפה כי אתה יודע שכל מי שמפגין למען החטופים ממש לא אכפת לו מהחטופים הוא לא מפגין למען חטופים הוא מפגין נגד נתניהו בלבד כל השאר זה בלבולי ביצים, כשאתה הופך את העיניים ומביט עמוק פנימה אתה יודע שזה נכון אבל אתה לא יכול להגיד את זה בעצמך כי אתה לא רוצה את את המטורפים האלה שיוצאים לרחובות שיניפו שלטים עם השם שלך נגדך, מאחל לך רק טוב.
סגור
בנימין נתניהו מנהיג כושל

מיכל 08/2025/24

הגב לתגובה זו

4 1

הציבור היה רוצה להחליף כל מנהיג כושל כבנימין נתניהו, מפקיר ומופקר- במנהיג שטובת המדינה לנגד עיניו. חשוב לרגע על הרזומה של בנימין נתניהו מולבש על יאיר לפיד לדוגמא, זוועות ה 7/10, מימון החמאס, העברת גדודים מהעוטף, לשמור על הסוכה של צבי סוכות,פרשת קטארגייט, כתבי אישום בשוחד, מרמה והפרת אמונים, סגירת יחידת צלצל, אסון מירון, אסון הכרמל, כלכלה קורסת, חוק השתמטות בזמן מלחמה, מלחמה שנמשכת שנתיים על הרוגיה, פצועיה, מתאבדיה, ולמרות השנתיים אנחנו עדיין כפסע ממיטןט הלמאס (רשימה חלקית), האם היית יוצא להגנת לפיד, ואומר שהציבור שמפגין להשבת החטופים, סתם נגדו? סתם רוצה להחליף אותו?
סגור
8.

בקיצור אלפרין הכסף יותר חשוב לך (ל"ת)

עזרא 08/2025/23

הגב לתגובה זו

3 3

סגור
תתביש (ל"ת)

רחל ארבל קיסריה 08/2025/24

הגב לתגובה זו

3 2

סגור
7.

הסבה כי קבלת מליונים מאדון ביבי בקורונה וגם עכשיו (ל"ת)

עם ישראל 08/2025/23

הגב לתגובה זו

4 1

סגור
6.

הכל טוב, עשית משהו אחר למען החטופים?

תקווה 08/2025/23

הגב לתגובה זו

4 1

כזה שהמשפחות חושבות שיעזור? כזה שיחזיר את החטופים הביתה? משהו?
סגור
5.

חרטת לא הצטרפת כי אין מענקים בסוף כמו בקורונה (ל"ת)

???????????? 08/2025/23

הגב לתגובה זו

4 0

סגור
4.

מר הלפרין

עירית 08/2025/23

הגב לתגובה זו

4 0

ואם ילדיך היו במנהרות היית חושב שזה מועיל??? אולי במקום לא, תגיד מה כן....
סגור
3.

הרבה מילים יפות, בשטח דפק את העובדים

אופטומטריסט 08/2025/23

הגב לתגובה זו

3 0

רשת האופטיקה הייתה, וממשיכה להיות מקום שמומלץ לאנשי המקצע להתרחק ממנה. שכר לא אטרקטיבי, מוצרים מיובאים מהודו, טריקים ושטיקים. פניתי לספק ערך אמיתי ואיכותי בחנות פרטית, שרואה את המטופל, ולא את שורת הרווח. סיפורי שליחות, שייספר לנכדים.
סגור
2.

איש חכם ישיר שלא מפחד להגיד אמת כל מילה בסלע (ל"ת)

רק שואל בשביל חבר 08/2025/23

הגב לתגובה זו

2 2

סגור
1.

לא קונה אצלו יותר !!! (ל"ת)

לולה 08/2025/22

הגב לתגובה זו

4 0

סגור
משקפיים קונים בעין הנץ

א"א 08/2025/26

הגב לתגובה זו

1 0

לא קונה אצלו בכלל.
סגור
אצלו אני כבר לא קונה

חיים לוי 08/2025/24

הגב לתגובה זו

1 0

ירד לנו מהעיניים לא קונים אצלו יותר
סגור