בקולנוע לב מוקרן בימים אלה הסרט 'האחות המכוערת'-דרמה אפלה, מהפנטת וקומית-מרה, שלוקחת את סיפור סינדרלה המוכר ומפרקת אותו מנקודת מבט אחרת לגמרי: זו של האחות החורגת.

זהו סרט עצמאי ואוונגרדי באופיו, שמסרב להעניק לקהל חוויית צפייה נוחה או צפויה. אין קשר ישיר בינו לבין 'יופי מסוכן', אך קשה להתעלם מהדמיון בתמות: עיסוק נוקב באובססיית היופי, בדחייה החברתית, ובמחיר הכבד שמשלמות דמויות שנולדו מחוץ להגדרות המקובלות. כמו 'יופי מסוכן', גם כאן מדובר בחוויית צפייה לא קלה, עם סצנות לא פשוטות לעיכול ורגעים שמטלטלים את הצופה בעוצמה.

הסרט מצטיין באסתטיקה חדה ובלתי מתפשרת. כל פריים בנוי בקפידה: הצילום משתמש באור טבעי אך מעצב אותו כך שייצור עולמות מנוכרים ואפרוריים. זוויות הצילום, התחושה האסימטרית והקומפוזיציות המדויקות מזכירות לא פעם את סטנלי קובריק. האסתטיקה אינה נפרדת מהסיפור-היא יוצרת חוויה חושית מלאה שממחישה את תחושת הבידוד והניכור.

צילום: קולנוע לב

הקומיות השחורה שזורה ברגעים האפלים ומבליטה עוד יותר את הכאב. הסרט מכיל קטעים קשים מאוד לצפייה, במיוחד במהלך ניסיונותיה הנואשים של הדמות הראשית לזכות באהדת הנסיך. סצנות אלו מקצינות בכוונה את אידיאל היופי המופרך והבלתי אפשרי שהחברה מכתיבה, והן בלתי ניתנות להתעלמות. זוהי ביקורת אכזרית, אך חכמה ומדויקת.

אם דמי מור ב'יופי מסוכן' ייצגה קריסה תחת לחצי אידיאל היופי, 'האחות המכוערת' לוקח את הקריסה הזו לשלב נוסף: אובדן כמעט מוחלט של צלם אנוש מתוך רצון עיוור להיות נאהבת. המשחק של השחקנית הראשית מרסק לבבות בדיוקו ובאומץ שבו הוא מתמסר לכיעור, לכאב ולפגיעות.

'האחות המכוערת' הוא המשך ישיר, אינטליגנטי וראוי למגמה שמוביל 'יופי מסוכן' ולגל חדש של סרטי אוונגרד שלאט לאט חוצים את גבולות השוליים ונכנסים לתוך המיינסטרים הקולנועי, כמו החדש של סופרמן. סרטים שמסרבים לייפות, שלא מפחדים לאתגר את הקהל שלהם, ומזכירים לקולנוע להיות שוב חוויה טוטאלית ולא מתפשרת. זוהי יצירה נדירה, נוקבת, ולעיתים קשה מאוד, אך גם יפהפייה בדרכה המרסקת-הוכחה מובהקת לכך שהקולנוע האירופי חי, בועט ונמצא כיום בשיא כוחו.

עוד ב-

"ה"פרטיזנים" של המלחמה": 3 החטופים שנהרגו בשוגג יונצחו בקולנוע

לכתבה המלאה

ציון: 4 כוכבים ****