ריטה חזרה אמש (שני) להאנגר 11 עם המופע "Let's Dance", והזכירה מדוע היא ממשיכה להיחשב לאחת האמניות הגדולות בישראל. המופע, שנדחה מיוני בעקבות המתיחות הביטחונית, סומן מראש כהצלחה – כל הכרטיסים נחטפו, והקהל שהמתין מחוץ לאולם המחיש היטב את כוח המשיכה שלה. לא קשה לדמיין שאם הייתה רוצה, ריטה הייתה מצליחה למלא את פארק הירקון בלי מאמץ – אך נדמה שבשלב הזה בקריירה היא לא זקוקה להוכחות נוספות.

על הבמה היא נראתה משוחררת וחיונית, רוקדת ונהנית לא פחות מהקהל. זהו לא המופע הקלאסי של "ריטה בקיסריה" – עם כל הפאתוס והדר – אלא מופע קליל, קצבי וצבעוני שנבנה כדי לספק אסקפיזם בימים מורכבים. 

הבחירה הזו ניכרה גם בבחירת השירים: לצד הלהיטים הבלתי נמנעים כמו "בוא", "עטוף ברחמים", "תפתח חלון" ו"שרה ברחובות", שולבו שירים אנרגטיים דוגמת "Boom Boom Boom" ו"מחול מטורף" בעיבודים חדשים ומרימים.

(צילום: שלומי פינטו)

מאחורי הקונספט עמדו רמי קלינשטיין והמפיקה המוזיקלי אסי טל, שיצרו מופע מהודק שמותאם בדיוק למידותיה. התוצאה הייתה ערב של חגיגה – לא מהפכנית, אבל מדויקת – שהצליחה לחבר בין קהל מגוון: בני דור המעריצים הוותיקים לצד צעירים שהכירו את ריטה בעיקר דרך הבית.

עוד ב-

לא נעים: הקהל איים לעזוב את הופעתה של ריטה מול עיניה

לכתבה המלאה

החיסרון היחיד היה האורך. שעה וחצי חלפו במהירות, ותחושת ה"חבל שזה נגמר" העידה יותר מכל על הצלחת הערב. בסופו של דבר, "דאנס" לא ניסה לשנות את חוקי המשחק אלא להזכיר את מה שכבר ידוע – שריטה, גם בגיל 60 פלוס, היא פרפורמרית נדירה. קלאסית באפס מאמץ, שמוכיחה שוב עד כמה המעמד שלה יציב ובטוח.