עולם התרבות והספרות הבינלאומי נפרד מאחד הקולות המקוריים, האמיצים והמשפיעים ביותר שיצאו מאיראן במאה העשרים. הסופרת, המתרגמת והאקטיביסטית הפמיניסטית שהרנוש פארסיפור, הלכה לעולמה בגיל 80 בבית חולים באזור סן פרנסיסקו שבקליפורניה, בעקבות התקף לב.

פארסיפור, שחיה בגלות בארצות הברית מאז שנת 1994, הותירה אחריה מורשת ספרותית ענפה ששינתה ללא הכר את פני הכתיבה הנשית בעולם המוסלמי, דרך כתיבה מרדנית עליה שילמה מחיר אישי משפחתי וכלכלי כבד לאורך חייה.

פארסיפור נולדה בטהרן בשנת 1946, וזכתה לפרסום עולמי ולשבחים רבים בעיקר בזכות הנובלה המופתית שלה "נשים ללא גברים" שראתה אור בשנת 1989. היצירה הייחודית שילבה אלמנטים מיסטיים של ריאליזם מאגי לצד ביקורת חריפה, נועזת וחסרת פשרות על הדיכוי הפטריארכלי, המיניות הנשית ומוסד הבתולים הנוקשה באיראן.

בעקבות התכנים המהפכניים, הספר נאסר מיד לפרסום והפצה על ידי השלטונות האסלאמיים, מה שהוביל אותו להפוך לרב-מכר מחתרתי מששבר את המבנים המסורתיים והעניק קול פסיכולוגי עמוק לנשים איראניות הנאבקות על חירותן.

אופייה הבלתי מתפשר וכתיבתה המרדנית הפכו את פארסיפור למטרה ממוקדת עבור רשויות החוק בשני העידנים הפוליטיים השונים של איראן. היא נכלאה מספר פעמים במהלך חייה; תחילה תחת שלטון השאה, לאחר שהתפטרה בהפגנתיות מתפקידה כמפיקה בטלוויזיה הממלכתית כצעד מחאה על הוצאתם להורג של שני אנשי רוח.

בהמשך, היא נרדפה גם תחת הרפובליקה האסלאמית, שם ריצתה קרוב לארבע שנות מאסר קשות וממושכות במהלך שנות ה-80 ללא משפט, ולאחר מכן נאסרה פעם נוספת בעקבות פרסום ספרה המפורסם.

ב-32 שנותיה האחרונות חיה פארסיפור בגלות בצפון קליפורניה, שם המשיכה ליצור, לכתוב, לתרגם ולשדר הרחק מהמולדת שאת פצעיה תיארה ברומנים הגדולים שלה, בהם "טוביה ומשמעות הלילה" ו"הכלב והחורף הארוך".

גם בימיה האחרונים ממש, היא המשיכה להשמיע קול צלול ונחרץ נגד הדיכוי הפנימי באיראן ונגד המלחמות באזור. היא הותירה אחריה בן אחד, קהל קוראים מגוון ברחבי העולם, ושורה ארוכה של יצירות מופת שנותרו עדות חיה לכוחה של הספרות מול העריצות והצנזורה.