השוק

תשואה של 6,000,000%: מי מנצח, וורן באפט או ה-S&P 500?

וורן באפט כבר לא מנכ"ל, אבל הוא עדיין נחשב למשקיע הגדול בכל הזמנים. כל משקיע לטווח ארוך יאמר לכם שאי אפשר לנצח את ה-S&P 500, אבל האם המשקיע הגדול בהיסטוריה הצליח?
רוי שיינמן | 
וורן באפט (צילום shutterstock)
אחת הסוגיות הוותיקות ביותר בעולם ההשקעות היא פשוטה לכאורה: האם אפשר לנצח את השוק לאורך זמן? התשובה של רוב הכלכלנים והאנליסטים היא לא. המדדים, הם אומרים, מנצחים את רוב המנהלים בטווח הארוך. אבל האם מי שנחשב למשקיע הגדול בכל הזמנים יכול לערער על הטענה הזו?
התשובה היא בבירור כן. נקודת הפתיחה היא 1965. ברקשייר האת'אווי, שהייתה אז חברת טקסטיל מדשדשת, עוברת לידיו של באפט שהופך אותה לחברת אחזקות דרכה הוא משקיע בחברות רבות, חלק הפכו לענקיות שכל אחד מכיר כמו למשל קוקה קולה או אפל.
מי שהשקיע אז 100 דולר בחברה, ישב בסוף 2025 על סכום של קרוב ל-6.1 מיליון דולר. אותם 100 דולר שהושקעו במדד ה-S&P 500 באותה תקופה? היו שווים כ-45,500 דולר.
כדי לקבל פרספקטיבה: ב-1970, 100 דולר שהושקעו בברקשייר ב-1965 היו כבר שווים 331 דולר, לעומת 134 דולר ב-S&P 500. ב-1990 הפער כבר היה דרמטי - 53,925 דולר לעומת 1,096 דולר. עם כניסת שנות האלפיים, ה-100 דולר של ברקשייר היו שווים כחצי מיליון דולר, בעוד ההשקעה ב-S&P 500 הייתה שווה קצת יותר מ-5,000 דולר.
מה עשה באפט אחרת? על פניו, האסטרטגיה שלו פשוטה: לקנות עסקים איכותיים במחיר אטרקטיבי, ולהחזיק אותם לנצח. אמריקן אקספרס נרכשה ב-1964. קוקה-קולה ב-1988. אפל ב-2016. כולן עדיין בתיק בשיעור אחזקה כזה או אחר.
אבל הפשטות מטעה. על פני 61 שנה, ברקשייר הציגה תשואה חיובית ב-50 מהן - קצת יותר מה-S&P 500. מה שהבדיל אותה היה לא רק התדירות, אלא הגודל: בשנים הרווחיות, מניית ברקשייר עלתה בממוצע ב-32%, לעומת עלייה ממוצעת של כ-19% בשנים הטובות של המדד. ובשנים של ירידה הנזק היה לרוב מתון יותר.
יש גם זווית נוספת שלא מדברים עליה מספיק: דמי ניהול. ברקשייר נסחרת כחברה ציבורית, מה שאומר שהמשקיעים שלה נהנו מהתשואות של באפט בלי לשלם עמלות ניהול שנתיות ובלי דמי הצלחה. אילו פעל כקרן גידור קלאסית הביצועים היו נראים אחרת לגמרי.
בסוף 2025 הכריז באפט, בן 95, על פרישתו מתפקיד המנכ"ל. הוא נשאר יו"ר הדירקטוריון, ועדיין נחשב לגורו ההשקעות הגדול בהיסטוריה - אבל הניהול השוטף עבר לידיים אחרות. גרג אייבל, שמונה ליורשו, עומד כעת בפני האתגר לשמור על המורשת.
בעשור האחרון, בין 2015 ל-2025, ה-S&P 500 הניב בסך הכל 304% לעומת 234% של ברקשייר. הצמיחה האדירה של חברות הטק - כמו למשל אנבידיה, מטא ופלנטיר - העבירה חלק מהמומנטום חזרה למדדים. באפט עצמו הודה שעולם הבינה המלאכותית נמצא מחוץ ל"מעגל היכולת" שלו, ונמנע מרכישות בתחום.
הסיפור של ברקשייר רלוונטי גם למי שלא מחזיק ולו מניה אחת בחברה. הוא מוכיח שניתן להכות את השוק לאורך זמן - אבל לא על ידי שינויים תכופים בתיק, לא על ידי ניחוש מגמות, ולא על ידי פאניקה בירידות. המשמעת לא למכור בזמן משברים, ההיכרות העמוקה עם העסקים שבהם משקיעים, והסבלנות - אלו הם הכלים שמבדילים בין משקיע ממוצע למשקיע מעולה.
אם יש לכם חיסכון פנסיוני, תיק השקעות, או כל חיסכון ארוך טווח אחר - השיעור הבסיסי של באפט נכון גם עבורכם: הזמן הוא הנכס הכי חשוב שיש לכם. ואת הלקח הזה אפשר ליישם גם בלי להיות אגדה בוול סטריט.
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה