השוק
טראמפ שוב מקפיץ את הנפט: אלו הבורסות שמתרסקות
אחרי שהשיחות בין ארה"ב לאיראן הסתיימו בכישלון בסוף השבוע, התגובה של טראמפ לא איחרה לבוא: הנפט מזנק לרמות שלא ראינו מזה חודש, ובורסות אסיה נפתחו הבוקר בירידות. מי הכי נפגע - ולמה זה נוגע ישירות לתיק ההשקעות שלכם?
סוף השבוע הביא עמו ידיעה שהשווקים ממש לא רצו לשמוע: השיחות בין ארה"ב לאיראן, שהתקיימו באיסלאמאבד, הסתיימו בלי הסכם. ומייד אחריהן, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על מצור ימי על נמלי איראן - צעד שמחזיר את המתח לרמות הגבוהות שבהן היינו לפני שבועיים.
השוק הגיב מהר. מחיר חבית נפט מסוג WTI זינק ב-8.5% ועלה מעל 105 דולר, והברנט קפץ 7.3% לסביבות 102 דולר. ובורסות אסיה, שנפתחו הבוקר, ספגו את הפגיעה במלואה.
הנפילות בבורסות אסיה הבוקר לא מקריות. הניקיי היפני יורד 0.8%, הקוספי הקוריאני מאבד 1%, ההאנג סאנג בהונג קונג נחלש ב-1.1%, הניפטי ההודי צונח 1.2%, ומדד שנגחאי הסיני מציג נפילה מתונה יחסית של 0.1%. גם בוול סטריט, החוזים העתידיים על הנאסד"ק יורדים 0.8%, וה-S&P 500 יורד בכ-0.7%.
אבל למה דווקא אסיה סופגת את המכה הקשה ביותר? התשובה נמצאת במיצרי הורמוז - הרצועה הצרה, ברוחב של כ-33 קילומטרים בנקודתה הצרה ביותר, שדרכה עוברת כחמישית מכלל הנפט בעולם. הנקודה הקריטית היא שכ-84% מהנפט שעובר שם מיועד לאסיה בלבד.
יפן מייבאת כ-90% מהנפט שלה דרך מסלול זה, קוריאה כ-70%, ואוסטרליה, הודו ומדינות נוספות תלויות בו בצורה שאין לה תחליף. כשמצור מגביל את התנועה בהורמוז זו מכה ישירה ביוקר המחיה ובמנועי הצמיחה של הכלכלות הגדולות ביבשת.
נפט יקר יותר מייקר ייצור, הובלה ואנרגיה. זה לוחץ על שוליי הרווח של חברות, מעלה את האינפלציה ומכריח בנקים מרכזיים לשמור על ריביות גבוהות במקום להורידן. ובדיוק כשהשוק ציפה להקלה בריבית, מחיר הנפט טורף את הקלפים.
כלכלה כמו הודו, למשל, מייבאת מעל 85% מצריכת הנפט שלה. כשהנפט עולה ב-8% ביום אחד, זה מתורגם מהר מאוד לעליית מחירים בדלק, בחשמל ובמוצרי צריכה בסיסיים - ומכאן גם לירידה בכוח הקנייה של מאות מיליוני אנשים. לא במקרה הניפטי ההודי הוא המדד שנחלש הכי חזק הבוקר.
יפן, מצדה, כמעט שאין לה מקורות אנרגיה מקומיים. כלכלתה נשענת כמעט לחלוטין על ייבוא - ולכן כל זינוק במחיר הנפט מכביד מיידית על עלויות הייצור של תעשייתה הענקית. זה מסביר מדוע הניקיי, שבשבוע שעבר נהנה מגל אופטימיות, מוחק היום חלק ניכר מהעליות.
כשעיראק פלשה לכווית ב-1990, מחיר הנפט הוכפל תוך חודשים ספורים וגרר מיתון עולמי. בשנות 1973-1974, בעקבות האמברגו הערבי, הכלכלה הגלובלית נכנסה להאטה שחלק מהמדינות לקח שנים להתאושש ממנה. גם משבר 2008 לווה בשיא היסטורי של כ-147 דולר לחבית, שהעצים את הלחץ על משקי הבית ברחבי העולם.
לא כל זעזוע מסתיים כך - אבל ככל שסגירת המצרים נמשכת יותר, כך הסכנה לנזק כלכלי מתמשך גדלה. ומה שמדאיג במיוחד הפעם הוא שאנחנו מגיעים לכאן על רקע אינפלציה שגם ככה נמצאת ברמות יחסית גבוהות וריביות שנשארו גבוהות מהצפוי.
אם יש לכם חשיפה לבורסות אסיה - דרך קרנות פנסיה, קרנות נאמנות גלובליות או השקעות ישירות - הנפילות האלה כבר נרשמות בתיק. המדדים בקוריאה, יפן, הודו והונג קונג ספגו ירידות של עשרות אחוזים מאז תחילת הלחימה, ועכשיו הם שבים ומתקשים לשמור על היציבות שבנו בשבוע האחרון.
בינתיים, שני מגזרים ממשיכים לבלוט לחיוב: אנרגיה ובטחון. מי שיש לו חשיפה לחברות נפט בינלאומיות נהנה מהזינוק במחיר. שאר הסקטורים, ובמיוחד טכנולוגיה ונדל"ן שרגישים לריביות גבוהות, עדיין מתמודדים עם לחץ הולך וגדל.
עוד ב-
המשקיעים ממתינים עכשיו לשלושה אותות מרכזיים: האם הנפט יתייצב מעל 100 דולר לחבית לאורך זמן, האם ייפתח ערוץ דיפלומטי חלופי שיאפשר פריצת דרך - ואם לא, האם ארה"ב תעצים את המצור לכדי לחימה מחודשת שתסגור את הורמוז לחלוטין.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
