השוק

910 אלף דולר לאדם: אלו המדינות העשירות בעולם ואיפה ישראל?

דוח העושר העולמי של UBS לסוף 2025 חושף מי המדינות העשירות בעולם: איפה מדורגת ישראל והאם אתם קרובים לממוצע?

רוי שיינמן | 19/7/2026 13:25 עקבו אחרינו בגוגל

מדי שנה מפרסם בנק ההשקעות השווייצרי UBS את דוח העושר העולמי (Global Wealth Report), אחד המסמכים הנחשבים ביותר בעולם בכל הנוגע לחלוקת ההון בין מדינות.

הדוח האחרון, המתייחס לנתונים של סוף 2025, מדרג את המדינות בין היתר לפי העושר לנפש - כלומר סך כל הנכסים של תושבי המדינה, פיננסיים ולא פיננסיים, מחולק במספר התושבים הבוגרים. נשמע פשוט, אבל דווקא כאן מסתתר אחד הלקחים החשובים ביותר בכלכלה: איך מודדים עושר, ומדוע שני חישובים שונים של אותם נתונים עשויים להוביל למסקנות הפוכות לחלוטין.

הדוח מציג שתי טבלאות עיקריות שההבדל בינהן משמעותי - עושר ממוצע ועושר חציוני. מדינה יכולה להיראות עשירה מאוד בטבלה אחת ובינונית בשנייה, וההפרש בין הדירוגים חושף בדיוק כמה מהעושר הלאומי מרוכז בידי מעטים. לפני שנצלול לנתונים, כדאי להבין מה כל מדד באמת מודד - כי מכאן נגזרת כל התובנה.

נתחיל מהטבלה הראשונה, זו של העושר הממוצע. בראש הרשימה ניצבת שווייץ עם 910 אלף דולר לאדם, ואחריה ארה"ב (696), לוקסמבורג (655), הונג קונג (648), אוסטרליה (616), סינגפור (527) ודנמרק (523).

מבט ברשימה חושף דפוס בולט: רבות מהמדינות בפסגה הן קטנות יחסית - חוץ מארה"ב ואוסטרליה (כ-340 מיליון ו-28 מיליון תושבים בהתאמה), המידנה הגדולה היא הונג קונג עם 7.5 מיליון תושבים בלבד.

כשמספר התושבים נמוך, מספיק ריכוז של אנשים אמידים, מרכז פיננסי גדול או מחירי נדל"ן גבוהים כדי להקפיץ את הממוצע כלפי מעלה. לוקסמבורג היא מרכז בנקאות אירופי אך עם פחות מ-700,000 תושבים, הונג קונג וסינגפור הן צמתים פיננסיים גלובליים - וכל אלה מנפחים את הנכסים לנפש.

על הרקע הזה, העובדה שארה"ב מדורגת במקום השני דווקא מרשימה במיוחד. מדובר במדינה של יותר מ-340 מיליון תושבים, ולמרות סדר הגודל העצום היא שומרת על עושר ממוצע של 696 אלף דולר לאדם. לשמור על נתון כזה עם אוכלוסייה כה גדולה קשה בהרבה מאשר במדינה זעירה, והוא משקף עומק אמיתי של שוקי ההון, בעלות רחבה על מניות וערך גבוה של נכסי משקי הבית.

ומה לגבי ישראל? היא ממוקמת רק במקום ה-18 עם 312 אלף דולר לאדם - מכובד, אך רחוק מהפסגה.

עכשיו נעבור לטבלה השנייה, וכאן התמונה משתנה. העושר החציוני הוא הנקודה שבה בדיוק מחצית מהאוכלוסייה עשירה יותר ומחצית עשירה פחות. בראש טבלה זו ניצבת דווקא לוקסמבורג (394 אלף דולר), ואחריה בלגיה (277), אוסטרליה (211), ניו זילנד (207) ודנמרק (204).

ישראל יורדת כאן אפילו נמוך יותר למקום ה-24, עם עושר חציוני של 84 אלף דולר בלבד - כ-250 אלף שקל.

מדוע החציוני חשוב כל כך? משום שהממוצע רגיש מאוד לקיצוניים: כמה מיליארדרים בודדים יכולים למשוך אותו מעלה בלי שהמצב של הרוב השתנה באמת. החציוני, לעומת זאת, לא מושפע מהקצוות - לא מהעשירים במיוחד ולא מהעניים במיוחד - ולכן ברוב המקרים הוא מתאר טוב יותר היכן נמצא האדם ה"רגיל". כשרוצים לדעת כמה עושר יש למשפחה טיפוסית, זה המספר שכדאי להסתכל עליו.

ההשוואה בין שתי הטבלאות היא שחושפת את התובנה המרכזית. שווייץ, המובילה המוחלטת בעושר הממוצע, צונחת למקום השמיני בלבד בעושר החציוני (146 אלף דולר).

המשמעות ברורה: חלק ניכר מהעושר השווייצרי מרוכז בידי מיעוט, והאזרח הטיפוסי רחוק מהתמונה שהממוצע מצייר. לוקסמבורג, לעומת זאת, מובילה בשתי הטבלאות - סימן לחלוקה שוויונית יחסית, שבה גם האזרח הממוצע קרוב לפסגה.

אצל ישראל הירידה מהמקום ה-18 בממוצע למקום ה-24 בחציוני מספרת סיפור דומה במידה מסוימת: פיזור עושר לא שוויוני, עקבי עם הפערים החברתיים-כלכליים המוכרים במשק.

חשוב לזכור שהנתונים כוללים את כלל הנכסים שבידי הציבור: החיסכון הפנסיוני, קופות הגמל וההשתלמות, וגם את ההון העצמי בדירת המגורים - הנכס הגדול ביותר של רוב המשפחות בישראל ובמדינות רבות בעולם.

עוד ב-

דירוג עשירי העולם: מאסק צונח ומאבד עשרות מיליארדים, צוקרברג מרוויח

לכתבה המלאה

השורה התחתונה: כשמדובר בעושר, השאלה היא לא רק "כמה יש" אלא "אצל מי". הממוצע מרשים, אבל החציוני הוא זה שמזכיר לנו שהעושר של מדינה הוא לא בהכרח העושר של רוב אזרחיה - וזה בדיוק ההבדל ששווה לזכור בפעם הבאה שרואים כותרת על "המדינה העשירה בעולם".