נתוני הפיקוח על הבנקים מגלים מספר פרטים מעניינים על האשראי בישראל. בשנה החולפת העמידה המערכת הבנקאית יותר אשראי ללקוחות שמתגוררים בישובים בעלי חתך סוציו-אקונומי גבוה, הלקוחות ניצלו פחות את האשראי הזה וגם שילמו עליו פחות מהמקבילים שמתגוררים בישובים בעלי חתך סוציו-אקונומי נמוך יותר.

כאמור, הנתונים מגלים שבישובים במעמד סוציו-אקונומי חזק העמידה המערכת הבנקאית אשראי ממוצע של 20 אלף שקל בעוד שבישובים חלשים העמידה מסגרת אשראי ממוצעת של 13 אלף שקל.

בישובים החזקים ניצול מסגרת אשראי בממוצע עמד על 30% לעומת סדר גודל של 50% בישובים חלשים. הריבית בישובים החזקים עמדה בממוצע על 8.25% בעוד הריבית בישובים החלשים עמדה על סדר גודל של 9.5%.

כאן המקום לציין כי העמדת מסגרות אשראי נמוכות יותר וריבית גבוהה יותר כמו גם שיעור הניצול של מסגרות האשראי תואם את התיאוריה הכלכלית שנקודת המוצא שלה שמי שמתגורר בישוב חלש מבחינה סוציו-אקונומית היכולת הכלכלית שלו בהתאם ולכן סביר שיועמד לו אשראי נמוך יותר. גם הסיכון שבהעמדת האשראי ללקוח כזה אמור להיות גדול יותר ומכאן שהריבית שהמערכת הבנקאית גובה על האשראי הזה גבוהה יותר.

שיעור ניצול מסגרות האשראי תואם אף הוא את התיאוריה הכלכלית שאומרת שלמעשה ככל שהשכר נמוך יותר יש צורך בהתבססות על מקורות חיצוניים כדי לשמור על רמת חיים מסוימת ולכן יש צורך במסגרות אשראי ואף לנצל אותן בהתאם, כך שאין צורך להתפלא על הנתונים אלא להפנים אותם ואם יש צורך לקבל החלטות בהתאם.