בעשור הקודם זו הייתה ממש מכת מדינה. ממשלת ישראל בכבודה ובעצה הייתה דוחה תשלומים לספקים עד כדי שמוסר התשלומים של המדינה עצמה, לו הייתה חברה, היה מהירודים שיש בישראל.

לימים השתנה המצב וחוקק חוק (בשנת 2017) מוזר שמחייב את המדינה לעמוד בהתחייבויות שהיא לוקחת על עצמה. ולמעשה מה קרה מאז? באופן עקרוני המצב השתפר מאוד ומנתוני משרד האוצר עולה כי כ-89% מהתשלומים של המדינה בוצעו בזמן, בין אם על פי חוק, תקנות או הסכם אבל עדיין כ-11% מהתשלומים של המדינה בוצעו באיחור של בין חודש ל-3 חודשים.

נסביר לרגע במה דברים אמורים. באופן עקרוני כל אחד רוצה לעשות עסקים עם המדינה ממספר סיבות: הסיבה הראשונה היא למעשה מעיין "תו איכות" שהספק מקבל. כלומר, אם המדינה קונה ממני, כנראה שאני אמין, מקצועי וכן הלאה.

הדבר השני הוא שמדובר בכסף בטוח. כלומר, המדינה תשלם מתישהו גם אם באיחור או אפילו איחור ניכר עדיין הכסף יגיע מתישהו ולא יהיה חוב אבוד.

הדבר השלישי שניתן לקבל אשראי מהבנקים בעבור תשלומים שיתקבלו בעתיד מהמדינה. מכיוון שהמדינה נחשבת ללקוח AAA הרי שהבנקים מוכנים לתת אשראי נגד בטוחה בדרך של קבלת תשלום עתידי מהמדינה ולכן באופן עקרוני לא משנה מתי יתקבל הכסף כי ניתן לקבל נגדו אשראי בנקאי.

אם כן, מדוע היה צורך לחוקק את החוק בשנת 2017? גם כאן הסיפור ברור. המשחקים של המדינה עם תשלומים לספקים נבעו בעיקר מעיוות תקציבי כלומר נתחייב היום ונשלם מחר או מתי שהוא. אם היה מדובר בחברת ענק הרי שאו שהיה לה מנוף על הפקיד הרלוונטי כל שהכסף יועבר בזמן או לחילופין הייתה לה מערכת יחסים טובה עם המערכת הבנקאית והיא יכלה "לגלגל את התזרים" על הבנק.

אבל מה קורה עם ספק קטן שאין לו מנוף על הפקיד הרלוונטי? או שאין לו מערכת יחסים עם הבנק? הוא נתקע ולמעשה היה צורך להרים שוט על משרדי הממשלה שאל להם להלין תשלומים לספקים, גדולים וקטנים כאחד. הלנה כזו תהיה החריג ולא הכלל.
 

דבר מצוין הוא השקיפות שמשרד האוצר נוקט בה בעידן של ממשלת האחדות ולכן טוב לדעת שהחשב הכללי ומשרד האוצר עוקבים אחרי מוסר התשלומים של משרדי הממשלה וטוב עוד יותר לדעת שרובם המכריע של התשלומים לספקים ונותני שירותים מתבצע בזמן - זה לא היה המצב בעשור הקודם.

עוד ב-

בשורה למסורבי האשראי: זה המכרז שפרסם החשב הכללי

לכתבה המלאה