בוועדה מיוחדת שהתקיימה השבוע בכנסת, נחשפו שוב הנתונים הקשים על תופעת הניכור ההורי והשלכותיה על ילדים ומשפחות בישראל. הדיון העלה סוגיה שמעסיקה יותר ויותר אנשי מקצוע: הקשר הישיר בין ניכור הורי לבין הפרעת קשב (ADHD), תופעה שמתחילה בילדות אך ממשיכה להשפיע גם בבגרות.

על פי מחקר בינלאומי שפורסם בשנת 2022 בכתב העת Frontiers in Psychiatry, חשיפה לניכור הורי בילדות מהווה אחד הטריגרים המרכזיים להתפתחות או להחמרה של הפרעת קשב.המחקר, שנערך בקרב אלפי משתתפים ממדינות מערביות ואסיאתיות, מצא כי ב־75% מהמקרים האם הייתה ההורה המנכר, וב־80% מהמקרים התקיים איחוד מחדש עם ההורה המנוכר רק עשרות שנים לאחר מכן. המסקנות היו חד-משמעיות: ככל שהניכור ממושך יותר, כך גוברת הפגיעה ביכולת הריכוז, בוויסות הרגשי ובבריאות הנפשית.

עו”ד מורן סמון, יו”ר ועדת הפרעת קשב (ADHD) בלשכת עורכי הדין ומפתחת שיטת “גישור בקש״ב”, מסבירה כי מדובר בתופעה רחבה בהרבה ממה שנדמה: “ניכור הורי הוא לא רק ילד שלא רוצה לראות את אחד ההורים. זו רעידת אדמה רגשית שחודרת לעומק מערכת העצבים של הילד, משנה את הדרך שבה המוח שלו מגיב למצבי לחץ, חרדה ואמון, ומלווה אותו הלאה בחיים. אנחנו רואים יותר ויותר מבוגרים עם תסמיני ADHD שלא נובעים מגנטיקה בלבד, אלא מהיסטוריה של ניתוק רגשי בילדות”.

לדבריה, ההבנה החדשה של הקשר בין ניכור להפרעת קשב מחייבת שינוי גישה כולל: “כשילד נחשף לסכסוך מתמשך בין ההורים ונאלץ לבחור צד, הוא חי במצב של מתח תמידי. המוח מתרגל לחיות בדריכות, בקונפליקט מתמיד בין נאמנות לבין פחד. זה בדיוק אותו מנגנון שאנחנו מזהים אצל אנשים עם הפרעת קשב – תגובת חירום מתמשכת של המערכת הנוירולוגית”.

סמון מוסיפה כי הפתרון חייב להיות רב-מערכתי, ולא רק משפטי: “צריך להפסיק לטפל בניכור כבתיק משפחה. מדובר בפצע רגשי-עצבתי בין-דורי שדורש טיפול רגשי, שיח תקשורתי וגישור רגיש שמבין את הפסיכולוגיה מאחורי הסכסוך. במקרים רבים גם ההורים עצמם סובלים מהפרעת קשב לא מאובחנת, מה שמחמיר את הקושי ומעצים את הפיצוצים הרגשיים”.

הקרדיט לצילומי תדמית: Q elit beauty

עוד ב-

המחלה הקשה משתוללת בישראל, משרד הבריאות מזהיר הורים

לכתבה המלאה

במהלך הדיון בכנסת נשמעו קריאות לגבש מדיניות חדשה שתאפשר התערבות מוקדמת יותר במקרים של ניכור הורי, לצד חובת הכשרה לאנשי מקצוע בתחום המשפט, הרווחה והחינוך. המסר של סמון היה ברור: “ככל שנזהה מוקדם יותר את ההשלכות הנוירולוגיות והרגשיות של ניכור הורי, כך נוכל למנוע מהילדים של היום להפוך למבוגרים של מחר שחיים בתחושת דריכות, אשמה וחרדה. זה הזמן לאחד כוחות בין מערכות – משפט, חינוך ובריאות הנפש – ולשים את הילד במרכז”.