גם אם לא היו חטופים בעזה, גם אם לא ייהרגו עשרות מחיילי צה״ל, וגם אם לא יפגע ישראלי אחד, אין להמשיך במלחמה בעזה, אסור להיכנס לעיר עזה, צריך לעצור.

המלחמה איבדה את שאריות הלגיטימיות המוסרית שהייתה לה, מעשי הזוועות המתרחשים בשמנו חייבים להפסק, כמות ההרוגים וההרס לא ניתנות עוד להצדקה, ישראל לא נלחמת בחמאס, היא נלחמת במה שנשאר מהפלסטינים ומעזה, זאת איננה מלחמה אלא מתקפה ישראלית, אכזרית ובלתי נגמרת, על עזה.

גם זוועות השבעה לאוקטובר אינן יכולות עוד לכסות על האכזריות הבלתי נתפסת של ישראל בעזה. זוועות החמאס ופשעי המלחמה שביצע, אינם צ׳ק פתוח לשימוש כה מופרז בכוח צבאי.

יצרנו גיהנום עלי אדמות, מתוך אוכלוסייה של שני מיליון איש, הרגנו למעלה מ-60,000 איש, לרבות עשרות אלפי ילדים, נשים, ובלתי מעורבים. משפחות שלמות נמחקו, יתומים חסרי כל משוועים לעזרה ואין מי שיטפל בהם. מאות גופות קבורות עדיין מתחת להריסות, ההרס בלתי נתפס. הפכנו למעלה ממיליון איש לחסרי בית, חסרי פרנסה, מלקטים פירורי חיים בין ההריסות. מחקנו שכונות, ערים, בצורה שיטתית הורדנו רחוב אחר רחוב, שיתקנו את מערכות הבריאות, פגענו בבתי חולים שגם בימים רגילים לא היו מסוגלים לקלוט ולטפל בכמות הפצועים משנתיים של ירי ופצצות.

ואם ההפגזות הבלתי פוסקות וההרג לא הספיקו, בחודשים האחרונים הגיעה המכה האכזרית מכל, הרעב. חוסר המזון הקיצוני שהופך את היום יום לבלתי אפשרי, מייצר קושי פיזי, מנטלי ונפשי, מביא לירידה דרסטית במשקל, סחרחורות, וייאוש, הופך את החיים למרדף יום יומי, כואב ומשפיל אחר פירורי מזון. מייצר תחרות קשה ואלימה על שק קמח, מביאה המוני עזתים להידרס תחת גלגלי משאיות הסיוע או לספוג אש חיה בניסיון נואש להגיע למרכזי החלוקה ולהתקדם בתור.

הגיהנום הבלתי אנושי הזה מתרחש במרחק של שעה מסצנת המסעדות השוקקת של תל אביב, מעשי ידי אדם. אפשר בצדק להאשים את חמאס, אבל זמן ההאשמות תם מזמן.

בכוחה של ישראל להפסיק, לעצור, ההחלטה להמשיך היא ישראלית נטו.

הגיעה העת לומר אמת לציבור: המלחמה הזאת, ההתקפה הזאת על עזה, איננה לגיטימית יותר, לא רק בשל הסכנה לחיי החטופים והחיילים, לא רק בשל האיום בחרם בין לאומי מזיק ומסוכן, המתקפה הישראלית על עזה חייבת להיעצר כי אין לה תוקף מוסרי, כי היא מנוגדת לכל כלל בסיסי אנושי. מדינת ישראל החזקה יודעת ותדע להגן על עצמה, מבלי להרוג כל כך הרבה חפים מפשע, מבלי להשמיד ולהרוס ערים שלמות, קהילות, משפחות ובני אדם.

כאן בארץ, בראשון לספטמבר, מאות אלפי ילדים יחזרו לספסל הלימודים והוריהם ינשמו לרווחה, בעזה אין בתי ספר, אין כיתות, אין פינה לשיעורי בית, אין כיסא, אין חשמל, אין מורים, אין ברזיה אין מים. בעזה ילדים אבודים, מסתובבים חסרי סיכוי בין ההריסות, מנסים לשרוד את היום, מנסים לשרוד את הקיץ באוהל החם, וכבר חוששים מהחורף ומיום המחר.

כיבוש מחדש של העיר עזה לא יביא ניצחון או ביטחון, הוא יעלה בחיי ישראלים רבים, ייתכן שגם בחיי החטופים, ויעלה במחיר נוסף של אלפי עזתים שלאחר שנתיים של מזל בין ההפגזות, גורלם ייחרץ.

עוד ב-

התקשורת בישראל שותפה בכירה למחדל בעזה | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

בשלה העת לקול ישראלי מרכזי וברור שידרוש לעצור את המתקפה, להפסיק את ההרג, גם בצד הפלסטיני ולסיים את סרט הזוועות. אסור עוד לשתוק או להתחבא מאחורי תירוצים וטיעוני הסברה, יש לומר אמת, אין תוקף מוסרי להמשך המתקפה על עזה, די למלחמה.