כאשר אני שומע על תכנית התייעלות נוספת באחד מהבנקים בישראל (ולאחרונה עלתה לכותרות תוכנית ההתייעלות בבנק הפועלים) מהדהד בראשי המספר שלושים. לא פחות משלושים מיליארד שקלים הרוויחו הבנקים בישראל בשנה האחרונה. רווח של למעלה מ-10,000 ₪ על חשבון כל משפחה ממוצעת בישראל.

בעשור ומחצה האחרונים הלכה וצמחה הרווחיות של הבנקים, ולא רק מבחינה אבסולוטית, עד שהגיעה לממדים בלתי נסבלים. בעבר התשואה על ההון שהייתה מקובלת בישראל נשקה לעשרה אחוזים מלמטה. זאת, אל מול חמישה עשר אחוזים ומעלה בקרב הבנקים בארה"ב. הפער לטובת הבנקים האמריקאיים נבע בעיקר מכך שהבנקים בישראל פעלו בסביבת סיכון פחותה בהרבה ולכן התשואה שהגיעה להם על ההון שהושקע הייתה נמוכה יותר.

לא מיותר לציין כי גם התחרות הבנקאית בישראל הייתה בזמנו גבוהה בהרבה כפועל יוצא ממספר הרבה יותר גדול של בנקים פעילים. כיום, בעקבות הצטמצמות התחרות, בין היתר נוכח גל המיזוגים שעברה המערכת, נוצר מצב אבסורדי. רמת הסיכון שמאפיינת את פעילות הבנקים בישראל ירדה משמעותית (אין תחרות) ואילו רמת התשואה מתקרבת לחמישה עשר אחוזים. מנגד, דווקא התשואות על ההון של הבנקים בארה"ב ירדו. 

לו היינו מכמתים את הנזק הישיר שנגרם לכל משפחה בישראל אזי היינו מגיעים להערכתי לסכום אבסורדי של שלושת אלפים ₪ בממוצע בשנה למשפחה. הנזק הכולל לרבות השלכות עקיפות הוא לבטח כפול. 

אולם, הבנקים לא מסתפקים בכך. הם גם מפחיתים ללא הרף את רמת השירות שהם נותנים ללקוחות. סגירות סניפים וצמצום כוח אדם שירותי ששולחים את רובנו לדבר אל הקיר. סליחה, לדבר אל האפליקציה.  אם תצטרך מענה אנושי יהיה עליך לחלום עליו. 

מאחר וסוגיית חוסר התחרות הבנקאית מקוממת את הציבור, לא נותרה ברירה בפני ממשלות ישראל בעשור האחרון, כמו גם בפני קברניטי בנק ישראל, אלא להגביר את מאמציהם להוליך שולל את הציבור שהנה תכף ומיד יעשה מעשה. הבנתם נכון. הממשלות ובנק ישראל לא טורחות לפתור את הבעיה אלא מקדישות מאמצים רבים איך להמשיך להוליך שולל את הציבור.

בשנים האחרונות הולכת השולל מתמקדת בבנקים הדיגיטליים. לכאורה אלא יגבירו משמעותית את התחרות הבנקאית ולכן יביאו פתרון למצוקה של משקי בית ואולי אפילו בהמשך גם של עסקים קטנים. לא מיני ולא מקצתיי. הבנקים הדיגיטליים מוגבלים בהיקף ההון שהם הצליחו לגייס ולכן הם מוגבלים מאוד בהיקף האשראי שביכולתם לספק. הטכנולוגיה היא בהחלט התפתחות נהדרת שיש בה פוטנציאל תחרותי גדול אולם ללא הון עצמי של מיליארדים רבים אין ביכולתה של הטכנולוגיה להתממש למוצרי אשראי שיתחרו הלכה למעשה בבנקים. בעיית ההון נובעת מכך שהבנקים הישראליים צברו עוצמה כה רבה, הן כלכלית והן בקרב מסדרונות השלטון, עד שאיש לא מוכן להתחרות בהם באופן משמעותי. רק לזנב בפירורים שנופלים להם מהזקן. 

לו הייתה הממשלה רצינית היא הייתה מעמידה חמישה מיליארד ₪ למכרז בין לאומי בקרב בנקים זרים גדולים שבמסגרתו היה נדרש הבנק הזוכה להעמיד חמישה מיליארד נוספים (עם הון עצמי של עשרה מיליארד ₪ ניתן להעמיד אשראי בהיקף של מאה מיליארד ₪ לפחות), להקים ולנהל בנק ממשלתי פרטי חדש. המכרז היה על שיעור הבעלות שהיה מוקנה לממשלה.

מהלכים דומים בוצעו בעבר בקרב לא מעט מדינות מערביות באמצעות בנקי הדואר כאשר ההבדל הוא שהממשלות במערב העמידו נכסי קרקע בשווי של מיליארדים במקום כסף מזומן כפי שאני מציע כעת. אולם, מבחינה כלכלית הפעולה זהה. התועלת של בעלות ממשלתית חלקית לצד ניהול פרטי עסקי היא במותג האמין שיהיה לבנק החדש שלא יזדקק לביטוח פיקדונות. כמובן שהמעורבות הממשלתית תייצר באז ענק בציבור הישראלי ולכן תחסוך בהוצאות השיווק והגיוס. ולבסוף, היוזמה תכניס ניעור משמעותי למערכת שתגרום לבנקים הקיימים לשנס מותניים במאבק על לקוחותיהם. זה בדיוק מה שאני מתכנן לעשות כאשר אשוב לאוצר. זו הבטחה!           

עוד ב-

הגיע הזמן להוריד את הריבית: המהלך יקל על לוקחי המשכנתאות ועל העסקים | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.