בנק ישראל לא הוריד את הריבית במשק במשך 13 החלטות ריבית רצופות. מאז ירדה הריבית קלות, בינואר 2024 מרמה של 4.75% לרמה של 4.5%, נותר הריבית ברמה גבוהה לאורך כמעט שנתיים. במהלך השנתיים הללו חווה המשק בצל המלחמה רבות, החל ממספר הורדות דירוג אשראי, דרך פריצת הגרעון ועליית החוב הממשלתי וכלה בעליית האינפלציה וריסונה רק בחודשים האחרונים. 

על אף שבנק ישראל הצהיר כי בכוונתו להוריד את הריבית כבר במחצית הראשונה של השנה, הוא נמנע מלהוריד אותה בפועל לאורך כל שנת 2025. כמובן שמלחמת 12 הימים עם איראן לצד חידוש התמרון הקרקעי בעזה הרתיעו אותו על אף שרמת הפעילות הנמוכה במשק הצדיקה הקלה בריבית. גם העיכוב בהורדת הריבית בארה"ב אפשר לבנק לקחת אורך נשימה נוסף. אולם, כל התירוצים נגמרו ובהחלטת הריבית הקרובה, ביום שני 24 בנובמבר הקרוב, הוא צפוי להוריד את הריבית. 

ברקע להורדת הריבית עומדת בעיקר ההאטה ההולכת ומחריפה במשק. יתירה מזו, ירידת האינפלציה  הפכה את הריבית הנומינלית ברמתה הנוכחית לריבית ריאלית שגבוהה משמעותית מהצמיחה הריאלית לנפש. 

ההאטה המחמירה מוצאת ביטוי כמעט בכל נתון כלכלי. הפדיונות של רשתות השיווק מצביעים על ההאטה. הירידה במכירת דירות חדשות וההפסקה (הזמנית) בעליית מחירי הדיור מצביעים אף הם על המשך ההיחלשות במצב המשק. 

לבסוף, היחלשות האינפלציה וכניסתה לתוך טווח האינפלציה שקבע בנק ישראל לא נבעה ממלחמה ביוקר המחיה אלא מהתכווצות הצריכה. בתוך כך, התחזקות שער השקל כתוצאה מפערי הריבית שנוצרו בנינו לבין ארה"ב מקשה על היצואנים בעוד שהיחלשות הדולר לא באמת השפיעה על הפחתת יוקר המחיה. המונופולים והיבואנים הבלעדיים כידוע לא טורחים להוריד את המחירים כאשר שער החליפין של השקל מתחזק בעוד שהם ממהרים לייקר את המחירים כל אימת שהשער נחלש.  

בקיצור ולעניין, המשק נחלש מאוד על אף שהמלחמה הסתיימה, הלכה למעשה. לכן, אין מנוס לבנק ישראל אלא להוריד ריבית הגם שהוא חושש ובצדק מפני התנהלותה חסרת האחריות הכלכלית של הממשלה כמו גם חושש שירידת הריבית תתחיל ללבות מחדש את עליית מחירי הדיור. אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי. 

במדינה נורמלית, הייתה הממשלה מלווה את הפחתת הריבית ברפורמות להפחתת יוקר המחיה. זאת, לצד התייעלות תקציבית שתקטין את הגרעון ותאפשר אופק של הפחתות מיסים שישמשו כזריקות מרץ למשק. אולם בישראל עולם כמנהגו נוהג. במקום התייעלות תקציבית יש הפקרות תקציבית. במקום הפחתות מיסים יש העלאות מיסים. במקום רפורמות להפחתת יוקר המחיה יש חיבוק חם ואמיץ בין ההון לבין השלטון. שמור לי ואשמור לך. 

כמובן שאסור לשכוח כי תיאטרון הבובות של הפוליטיקאים, מימין ומשמאל, נמשך במלוא עוזו. משמאל מצהיר יאיר לפיד כי יוקר המחיה אינו כוח עליון בהמשך לשאלתו המיתולוגית "היכן הכסף"? בעודו נמנע מלהשיב אז וגם היום כי הכסף נמצא אצל חבריו בעלי ההון. אותם חברים עליהם שמרו הוא ובנט בממשלת השינוי כל כך בקפידה.

מימין יצהיר עוד מעט נתניהו כי בקדנציה הבאה הוא ינצח ניצחון מוחלט את יוקר המחיה ואת מחירי הדיור שהרי הוא ממילא ממש פסע מניצחון עליהם. בני גנץ וגדי אייזנקוט ימשיכו למלא פיהם מים מחשש שבעלי ההון שערבו או יערבו למימון קמפיין הבחירות שלהם יכעסו.

ליברמן ימשיך להתחפש לאדם אחראי בתקווה שנשכח כי אין כל הבדל בין מדיניותו הכלכלית כשר האוצר הקודם לבין מדיניותו הכלכלית של שר האוצר המכהן בצלאל סמוטריץ. ואם כבר נגענו באחרון, הרי זה מיהר להכתיר לעצמו לאחרונה כתרים של הצטיינות בהעניקו לכהונתו את הציון 9 הגם שליושרתו לא ציין האם אין כוונתו ל- 9 מתוך 100? 

על אף חבורת חדלי האישים הללו ולנוכח מצבו המחמיר של המשק, בנק ישראל יוריד את הריבית כמעט בניגוד לרצונו. אך הורדת הריבית לא תיתן לנו ישועה. ההפחתה בריבית תקל מעט על ציבור לוקחי המשכנתאות ואולי גם תסייע מעט לעסקים הקטנים. אך בהיעדר שינוי של המדיניות הכלכלית כולה אנו נמשיך לסבול מעליות המיסים הדרמטיות, מיוקר המחיה ההולך ומאמיר, מחוסר התפקוד הממשלתי ומשנת בחירות שתהפוך עוד שנה כלכלית לשנה אבודה.     

עוד ב-

הבורסה לניירות ערך מסכמת את חודש אוקטובר: המדדים שוברים שיאים

לכתבה המלאה

*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.