נבחרת אייס

מהפכת הבינה המלאכותית משנה את שוק העבודה. גם הממשלה חייבת להשתנות

הבינה המלאכותית אינה רק מחליפה מקצועות אלא משנה את כללי המשחק. כך הממשלה חייבת להכין את שוק העבודה ולעודד יזמות במקום להילחם בטכנולוגיה

פרופ' ירון זליכה | 11:58

עקבו אחרינו בגוגל

בטור הקודם, השלישי בסדרה על השלכות הבינה המלאכותית, הצבעתי על תהליך שמתחיל להסתמן בשוקי העבודה: הבינה המלאכותית אינה פשוט מחליפה "מקצועות". היא מחליפה משימות מסוימות ומשלימה אחרות. כתוצאה מכך היא עשויה להפחית את ערכם של עובדים מסוימים ובאותו הזמן להגדיל את ערכם של עובדים אחרים - לעיתים אפילו בתוך אותו מקצוע.

אם זו אכן המגמה, מדיניות התעסוקה של השנים הקרובות אינה יכולה להסתפק בניסיון להתמודד עם אבטלה לאחר שנוצרה. עליה להכין מראש את שוק העבודה לשינוי בהרכב הביקוש לעובדים.

העיקרון הראשון צריך להיות פשוט: הממשלה אינה צריכה לנסות לשמר בכוח את מבנה שוק העבודה הקיים. ניסיון להגן לאורך זמן על משימות שהטכנולוגיה יכולה לבצע טוב יותר ובזול יותר יהיה יקר ובסופו של דבר גם חסר תוחלת. המטרה צריכה להיות אחרת - לסייע לעובדים לעבור ממשימות שבהן הבינה המלאכותית מחליפה אותם למשימות שבהן האדם נותר משלים חיוני שלה.

השינוי צריך להתחיל במערכת החינוך ובהשכלה הגבוהה. במשך שנים עודדנו צעירים לרכוש מקצוע מתוך הנחה שמקצוע אקדמי מעניק במידה רבה ביטחון תעסוקתי. ההנחה הזו כבר אינה מובנת מאליה. המדינה צריכה לעקוב באופן שיטתי אחר השינויים בביקוש לעבודה ולהתאים אליהם את מערכות ההכשרה.

עם זאת, אסור לממשלה ליפול למלכודת של ניסיון לחזות במדויק אילו מקצועות "ייעלמו" ואילו "ינצחו". הטכנולוגיה משתנה מהר מדי והתחזיות אינן מדויקות מספיק. במקום לבחור רשימה קשיחה של מקצועות עתיד, נכון יותר להגדיל את ההשקעה בתחומים וביכולות שבהם העבודה האנושית צפויה להישאר משלימה לטכנולוגיה.

בריאות וסיעוד, בריאות הנפש ועבודה סוציאלית, חינוך, מחקר והנדסה, ניהול וניהול כספים, רגולציה ופיקוח וכמובן יזמות הם דוגמאות אפשריות. המשותף לרבים מהם אינו חסינות מוחלטת מפני AI אלא חשיבותם של שיפוט, אחריות, אמון, יצירתיות וקשר בין אישי - יכולות שקשה יותר להחליף ושבמקרים רבים הטכנולוגיה דווקא יכולה להעצים.

לכך יש להוסיף שינוי בתוכן הלימודים עצמם. המטרה אינה ללמד צעירים להתחרות בבינה המלאכותית במשימות שבהן יתרונה ילך ויגדל, אלא ללמד אותם לעבוד איתה. אוריינות AI צריכה להפוך בהדרגה למיומנות בסיסית כמעט בכל תחום לימודים, לצד חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, יצירתיות, יכולת שיפוט והיכולת ללמוד מחדש לאורך החיים.

אולם שינוי תוכניות הלימודים לבדו אינו מספיק. גם מבנה התמריצים של מערכת ההשכלה צריך להשתנות. המדינה משקיעה מיליארדים בסבסוד ההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית, אך התקצוב אינו יכול להמשיך להיות מנותק מהשינויים בביקוש לעבודה.

לצד השיקולים האקדמיים והחברתיים, יש לתת משקל רב יותר לנתוני תעסוקה, שכר, מחסור בכוח אדם ולשינויים בחשיפה ובהשלמה לבינה מלאכותית כאשר מחליטים אילו מסלולים להרחיב, היכן להוסיף תקנים ואילו הכשרות לסבסד.

אין פירוש הדבר שהמדינה צריכה להחליט עבור צעיר מה ללמוד. פירוש הדבר שכאשר כספי הציבור מממנים את ההכשרה, ראוי שהמידע על שוק העבודה העתידי ישפיע גם על האופן שבו אותם כספים מוקצים. ובמקביל, על המדינה להעמיד בפני הצעירים מידע טוב בהרבה על סיכויי התעסוקה והשכר ועל השינויים הצפויים במקצוע שהם שוקלים ללמוד.

האתגר אינו מסתיים אצל הצעירים. קצב השינוי עשוי להיות מהיר מכדי שנוכל להסתמך על חילופי דורות טבעיים. לכן יהיה צורך במערכת רחבה בהרבה של הכשרה והסבה במהלך החיים - לרבות תמריצים למעסיקים להכשיר עובדים קיימים במקום להחליפם ומסלולי הכשרה קצרים וגמישים לעובדים שמקצועם משתנה.

העיקרון צריך להיות לעבור ממדיניות המגיבה לאבטלה למדיניות המקדימה אותה. במקום להמתין עד שעובד יאבד את משרתו ורק אז לשלוח אותו להסבה מקצועית, נכון יהיה לזהות מקצועות ומשימות שבהם הביקוש מתחיל לרדת ולהציע לעובדים בהם נתיב מעבר עוד כשהם מועסקים.

אלא שהכשרת עובדים היא רק מחצית מהפתרון. המחצית השנייה היא יצירת מקומות העבודה החדשים.

איש אינו יודע היום אילו ענפים, מוצרים ושירותים תיצור מהפכת הבינה המלאכותית. וגם הממשלה, מוכשרת ככל שתהיה, לא תדע לנבא זאת. בדיוק משום כך יזמות תהפוך לחשובה עוד יותר.

הבינה המלאכותית יכולה לבצע יותר ויותר מן העבודה הכרוכה במימושו של רעיון, אבל היא אינה מבטלת את תפקידו הכלכלי והכספי של מי שמזהה צורך שאינו מקבל מענה, נוטל סיכון, מחבר בין אנשים ומשאבים ובונה עסק חדש.

ייתכן אפילו שההפך יתרחש: כאשר עלויות התכנות, המחקר, העיצוב והשיווק יורדות, אדם בודד או צוות קטן יכולים לבצע פעולות שבעבר דרשו חברה שלמה ובלבד שההבנה העסקית והכספית שלו גבוהה. בכך עשויה הבינה המלאכותית להוריד את חסמי הכניסה ליזמות עסקית.

לכן מדיניות המעודדת מחקר ופיתוח, הקמת חברות הזנק, תחרות, זמינות הון ליזמים וכניסה של עסקים חדשים היא גם מדיניות תעסוקה. במקום לנסות רק להציל את המשרות שהטכנולוגיה מייתרת, על הממשלה ליצור את התנאים שבהם יקומו החברות שייצרו את המשרות שעדיין איננו יודעים את שמן.

בהקשר הישראלי יש לכך חשיבות מיוחדת. היתרון היחסי של ישראל אינו בייצור המוני וזול אלא בהון אנושי, מחקר, חדשנות ויזמות. דווקא בתקופה שבה הטכנולוגיה משבשת מקצועות קיימים, אסור לפגוע במנועים המאפשרים למשק ליצור מקצועות וענפים חדשים. השקעה במו"פ, אוניברסיטאות מחקר, תשתיות טכנולוגיות וסביבה עסקית המעודדת הקמת חברות אינה רק מדיניות היי־טק; היא חלק מההיערכות של שוק העבודה כולו.

יש גם תחומים אחרים שעשויים לצמוח דווקא משום שהפריון יעלה. אם בעתיד נוכל לייצר אותה כמות מוצרים ושירותים בפחות שעות עבודה, ייתכן שחלק גדול יותר מההכנסה ומהזמן שלנו יופנה לפנאי, תרבות, ספורט, בריאות, טיפול ורווחה נפשית. בתחומים רבים מאלה הקשר האנושי עצמו הוא חלק מהמוצר. במקום לראות בהם רק הוצאה חברתית, ייתכן שנצטרך להתחיל לראות בהם גם חלק משמעותי משוק העבודה של העתיד.

ולצד החינוך, ההכשרה והיזמות נדרש גם נדבך רביעי: רגולציה. ככל שהבינה המלאכותית תהפוך לכלי לקבלת החלטות במקום העבודה - בגיוס, קידום, הערכת ביצועים ואף בפיטורים - יידרשו כללים ברורים יותר בנושאים של שקיפות, אחריות, פרטיות ואפליה. המטרה אינה להכביד על אימוץ הטכנולוגיה, אלא ליצור כללי משחק שיאפשרו ליהנות מעליית הפריון בלי להפוך אלגוריתם לקופסה שחורה הקובעת את גורלו המקצועי של אדם ללא אחריות אנושית.

אולם גם צריך להיזהר כאן במיוחד מרגולציית יתר. אם נעמיס על חברות ישראליות עלויות וכללים שאינם מוטלים על מתחרותיהן בעולם, אנו עלולים דווקא לפגוע ביזמות וביצירת מקומות העבודה החדשים שאנו מבקשים לעודד. לכן הרגולציה צריכה להתמקד בסיכונים ממשיים ובאחריות לתוצאות, ולא בניסיון של הממשלה לנהל את הטכנולוגיה עצמה.

בסופו של דבר, אין למדינה אפשרות לעצור את השינוי הטכנולוגי וגם אין סיבה שתנסה. תפקידה הוא לוודא שההון האנושי והמבנה המוסדי של המשק משתנים יחד איתו.
מדיניות נכונה לעידן הבינה המלאכותית צריכה אפוא לפעול בשני הכיוונים בעת ובעונה אחת: לעזור לאנשים לרכוש את היכולות שהטכנולוגיה החדשה הופכת ליקרות יותר, וליצור סביבה שבה יזמים יכולים להמציא את העסקים והמשרות החדשים שבהם אותן יכולות יידרשו.

המבחן של מדיניות התעסוקה בעידן הבינה המלאכותית לא יהיה כמה משרות מן העולם הישן הצלחנו לשמר. הוא יהיה כמה מהר אפשרנו לעובדים לעבור אל העולם החדש - וכמה הזדמנויות חדשות הצלחנו לאפשר להם למצוא בו.