למתבונן מהצד על מדינת ישראל, קשה שלא לעמוד משתאה מול המציאות המורכבת שבה העם היהודי – ששב אל ארצו לאחר אלפיים שנות גלות והתמודד עם טרגדיות עצומות לאורך ההיסטוריה, בהן חורבן הבית הראשון, חורבן הבית השני והשואה האיומה במלחמת העולם השנייה – נראה כמי שלא הפנים עד תום את לקחי העבר. מנקודת מבט ביקורתית זו, התחושה היא של טמינת ראש בחול, אדישות מסוכנת, הדחקה וחיים בהכחשה, המאיימים על עצם קיומו של הבית השלישי.

סממן בולט הממחיש את עומק המשבר טמון בשיעור הולך ועולה של בעלי היכולות הכלכליות והמקצועיות הגבוהות הבוחרים לעזוב את הארץ. בעזיבתם הם מותירים אחריהם ציבור שלעיתים נתפס כמנותק מהסיכונים הקשים העומדים לפתחו, ציבור השקוע כולו בהווה המיידי ואינו נותן את דעתו על אתגרי המחר.

מעבר לכך, אל חלק מהמנהיגות הנוכחית מופנות טענות קשות על עיסוק באינטרסים אישיים צרים על חשבון האינטרס הלאומי הרחב. כאשר הכאוס מתרחב והחברה ממשיכה בשגרתה כאילו דבר לא קרה – גובר החשש כי בעתיד, חלילה, ימצאו עצמם הניצולים שואלים שוב את אותן שאלות כואבות שנשאלו לאחר האסונות ההיסטוריים הקודמים: מדוע התעלמנו מהאמת? מדוע הפנינו עורף לאזהרותיהם של המתריעים בשער? יתרה מכך, המציאות הגיאופוליטית והמורכבות המודרנית מלמדות כי לאחר חורבן פוטנציאלי נוסף, הסיכוי לבנות את מדינת ישראל מחדש יהיה קטן מאוד, עד כדי בלתי קיים.

עם זאת, המסר אינו בהכרח אבסולוטי. עוד אפשר להציל את המדינה מקריסה אל התהום, אך הדבר דורש שינוי מהותי ותפיסת מנהיגות אחרת לחלוטין. נדרשת מנהיגות אמיצה המציבה את טובת המדינה בראש סדר העדיפויות, מוכנה לשאת במחירים ציבוריים כבדים ולומר לעם את האמת המרה ללא כחל ושרק. מנהיגות אמיתית היא זו המוכנה ללכת נגד הזרם, לפעול לבניית החברה והכלכלה מחדש גם כאשר השלבים הראשונים מלווים בקשיים עצומים, ואינה נכנעת לחוסר סבלנות ציבורי הדורש פתרונות קסם במקום תהליכי עומק ארוכי טווח.

ישראל זקוקה כיום למנהיגות בעלת שיעור קומה היסטורי, כדוגמת וינסטון צ'רצ'יל, שהנהיג את בריטניה בשעותיה הקשות ביותר במלחמת העולם השנייה – ולא לפוליטיקאים רדודים שאופק הראייה שלהם מצומצם. היכולת של החברה הישראלית להתעשת, לאחד כוחות ולהתמודד באמת עם האיומים האסטרטגיים העומדים בפניה – מבפנים ומבחוץ – היא המבחן העליון של מנהיגות חדשה, שתכריע את גורלו של הבית השלישי ותבטיח את עתיד הדורות הבאים בארץ.

עוד ב-

המלחמה שלא סופרים: איך בולמים את הקטל בכבישים?

לכתבה המלאה

*הכותב הוא אלוף במיל'. שירת בין היתר בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז על לחימתו. שימש במשך כעשור כנציב קבילות החיילים.