מתוך בליל הידיעות מהטבח הנורא במסיבת החנוכה באוסטרליה, העובדה שלא יוצאת לי מהראש היא שביצעו אותו אב ובנו יחדיו. מעולם לא קיבלנו ביטוי הולם יותר לכלל היהודי לפיו הרוע אינו אלא תמונת ראי מעוותת של הטוב.

חנוכה הוא הרי חג של אבות ובנים, מידי יום אנחנו מזכירים בתפילה שהוא התרחש בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו, לכן חנוכה הוא חג החינוך היהודי שכל מטרתו היא חגיגה משותפת איש וביתו, "והנה, זה לעומת זה עשה האלוקים" ומסע הרצח במסיבת החנוכה בסידני נערך על ידי אב ובנו.

24 שנים גידל המחבל הארור את בנו, חיבק אותו כשחלם חלומות רעים, ונשא תפילה חרישית שיזכה לרוות ממנו מעט נחת. בטח היה גאה ומאושר כשראה את בנו יקירו יורה בדיוק רב בילדה בת עשר ובניצול שואה קשיש המגן על נכדיו. רגעים קטנים של נחת.

גם בפרשיות השבוע אנחנו מלווים את סיפורם של בן ואב המיחלים כל אחד לחייו של השני, השיא מתרחש כיוסף מכריז הַעוֹד אָבִי חָי וכשיעקב זועק באושר עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי. ובמחוזות הרוע היכן שקוצרים ברינה את דמעותיהם של אחרים, אב ובנו מדרבנים זה את זה להביא מוות על עצמם ועל סביבתם .

חג החנוכה אינו כתוב בתורה, ועם זאת יש לחגוג אותו מקל וחומר, כך מסביר החת"ם סופר. שהרי אם התורה ציוותה עלינו לחגוג את היציאה משעבוד מצרים, הרי חנוכה ופורים שנועדו "לעשות זכר לנס ממות לחיים" על אחת וכמה וכמה, שהרי אין לך שמחה גדולה משמחת החיים עצמם. 

זו אולי הסיבה שהמרכיב המרכזי בהדלקת נר חנוכה היא פרסום הנס. על פי רוב אף אחד לא מפרסם את העובדה שכולם חיים ובריאים, אלו לא חדשות, כאשר משהו "הותר לפרסום" לצערנו אלו בדרך כלל בשורות קשות. שמונה ימים בשנה היהדות רוצה שנתרגל לפרסם - ובהתלהבות גוברת מיום ליום - את הבשורה החשובה ביותר, את החיים עצמם, זו הגישה החינוכית של חנוכה.

בספר הקבלה הקדום ה"רוקח" כתוב כי אור נרות החנוכה הוא הבהוב מאלומת האור הקדום שהאיר ב36 השעות הראשונות לקיום העולם עד שנגנז לטובת מאורות השמים שנתלו ביום הרביעי, לפיכך אנחנו מדליקים בסך הכל 36 נרות בחנוכה.

אין אור גנוז יותר מנשמותיהם של הנרצחים על היותם יהודים, ולכן התגובה הנכונה לטבח המחריד היתה להדליק כמה שיותר חנוכיות, בכמה שיותר מקומות, וכך יש לעשות בימי חנוכה הנותרים, חובתנו להתיר לפרסום לעצמנו ולכל העולם שיעודה של נשמה הוא לא להיות גנוזה בגנזי מרומים, אלא להאיר את העולם הזה, כמו נרות החנוכה המאירים את החושך, ואינם כבים לעולם.

עוד ב-

אם החדשות היו משודרות בימי החשמונאים: מה אז היה קורה?

לכתבה המלאה