בראשית שנות השישים הגיעה מפקד סיירת מטכ"ל דוביק תמרי לרמטכ"ל וסגנו עם רעיון לתוכנית פעולה נועזת בסוריה, באותן שנים עצם קיום היחידה היה סוד גמור ויזמותיה היו פריצת דרך מודיעינית. הפעולה המוצעת כללה טיסה מורכבת בנתיב עוקף ונחיתה חשאית אי שם.

תמרי מספר כי סגן הרמטכ"ל יצחק רבין הביע התנגדות "אני לא מוכן לקבל את הרעיון שהצלחת המבצע וחיי הלוחמים תלויים (תרתי משמע) באמינותו של מנוע אחד.." כוונתו היתה למסוק s58 שהיה אז בשירות חיל האוויר והיה בעל מנוע בודד.

רבין צדק. יש דברים שזקוקים ליותר ממנוע אחד, יהודי למשל. השבוע ציינו את יום ההילולא של רבי שניאור זלמן הידוע בכינויו 'בעל התניא' על שם ספרו הנודע, אחד מחידושיו המהפכניים של הספר הוא שיהודי לא יכול להיות תלוי במנוע אחד, זה פשוט לא הגיוני לדרוש מאדם לפתח שאיפות רוחניוות נשגבות כאשר בתוך תוכו דחפים ומאוויים לא רוחניים, בלשון המעטה

זה לא יכול להיות מנוע אחד, קובע בעל התניא וחשף לעולם את העובדה שליהודי ישנם שני מנועים. מנוע אלוקי, ה'נשמה' איתה עלינו לַעֲבוֹד, ומנוע טבעי, נפש החיים הביולוגית אותה עלינו לְעַבֵּד.

פיצול אישיות נחשב להפרעה נפשית חמורה, כמו שני מנועים שכל אחד מושך לכיוון אחר, לכן ספר התניא מדריך אותנו כיצד נוכל לסנכרן את שתי הנפשות לשיתוף פעולה מלא.

זה מתחיל מהרובד הכי בסיסי, למשל כשאנחנו אוכלים, ברור שאת הפעולה המעשית מבצעת הנפש הטבעית אבל האם את מטרת האכילה גם נשאיר בידיה? זו כבר החלטה שלנו, מספרים על חסיד שישב ואכל ומישהו שעבר איחל לו "שיהיה בתיאבון" והוא נענה: תיאבון ברוך השם לא חסר, שיהיה לבריאות. זה פוגש אותנו בכל מקום ובכל תחום מחיינו ועושה את כל ההבדל.

זה היה הויכוח הגדול בין משה רבינו לפרעה, פרעה לא הבין מה הטעם להשתחרר מעבדות ממצרים רק כדי להשתעבד לאלוקים, מה כבר ההבדל? 'אם אתם ממילא עבדים תעשו את זה אצלי' טען, ומשה הסביר לו שההבדל הוא הכוונה מאחורי המעשה שלך.

נכון, אתה יכול להשקיע את כל האנרגיה התבונית והמעשית שלך במצרים בבניית עוד ועוד פרמידות, העולם מאוד יתרשם מהפלא ההנדסי, אבל בפועל בנית המון קְבָרִים לעצמך, אנחנו מעדיפים ליצוק תוכן אלוקי אל המעשים שלנו, פחות פרמידות, ויותר חיים שלא נגמרים.

עוד ב-

מתנה לאנטישמים: כך הממשלה מפקירה את יהדות התפוצות

לכתבה המלאה