כיצד רב אורטודוקסי מחתן בני זוג מאותו המין? כך תהו ברשתות החברתיות: "לא נכנס לשאלה של כן או לא, אבל מי הרב שמחתן אותם? מנסה להבין תחת איזו אצטלה הלכתית הוא מסתמך", תהה המשתמש "גלילאו".

מדובר כמובן בטקס המרגש שנערך אתמול (ראשון) כאשר הזמר והשחקן שחר טבוך התחתן עם בן זוגו אהרון אמיר שנה לאחר הצעת הנישואין בכותל המערבי.

הצעת הנישואין המרגשת התקיימה בספטמבר אשתקד, כאשר אמיר כרע ברך ושלף טבעת במהלך ביקור של השניים בכותל המערבי בירושלים. הצעת הנישואין במקום הקדוש לוותה בהתרגשות רבה ובדמעות מצד טבוך, אך בהמשך עוררה גם סערה ברשתות החברתיות. לצד תגובות קשות שביקרו את קיום המחווה בכותל, זכו השניים לגל תמיכה נרחב מעוקבים ומעריצים שהדגישו את חשיבות קבלת האחר ואהבת החינם.

הרב רפאל יהונתן פוליסוק, עיל בקהילה הגאה ובין הראשונים מהקהילה הלהט"בית שיצאו מהארון שהוסמכו לרבנות, עונה כי הטקס עצמו לא היה קידושין כדת משה וישראל, אלא טקס סביב חיבור. הוא רואה בפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" כמצווה על חיבור בין בני אדם לזוגיות ארוכת טווח: "מצווה טבעית, שכלית ופשוטה, שלא טוב לאדם לחיות בבדידות. מעבר לכמיהה הטבעית לשותפות חיים ואהבה, אל מול אתגרי החיים הרבים - יציבותם של קשרים זוגיים אוהבים היא המאפשרת חיי קדושה ושמירת מצוות לאורך זמן".

חתונת שחר טבוך. צילום מסך אינסטגרם

בתשובה ארוכה שהוסיף, פירט הרב כי מותר ואף ראוי לערוך טקס זוגיות לזוגות חד-מיניים, כל עוד הטקס אינו מוצג כ-"חופה וקידושין" במובנם ההלכתי המסורתי. לדבריו, ניתן ליצור מסגרת הלכתית חלופית שמבטאת מחויבות, נאמנות וחיים משותפים.

החלופה המוצעת היא "שבועות ברית": בני הזוג יקבלו על עצמם שבועות הדדיות של מחויבות, ייחוד ונאמנות. הרב מבסס זאת על מקורות שבהם שבועה משמשת לכריתת ברית, ומשווה זאת בין היתר למנהג הספרדים שבו החתן נשבע שלא לשאת אישה נוספת.

צילום מסך של תחילת המסמך שהכין הרב פוליסוק

אז איך נראה הטקס? הרב אינו מציע נוסח אחיד ומחייב, אלא מאפשר התאמה לעולמם הדתי של בני הזוג. עם זאת, הוא מציב גבולות ברורים: אין להשתמש בשבע הברכות של החופה ואין להמציא ברכות הלכתיות חדשות. במקום זאת אפשר לשלב פסוקי ברכה, תפילות, "מי שברך", דברי שבח והודיה וברכה על כוס יין. הוא מציע גם אפשרות לברכות "שהחיינו" ו"הטוב והמטיב" וכדומה.

בעבר ביקר את עמדתו הרב מיכאל אברהם: "מה שבכל זאת מפריע לי הוא שמבחינתי המענה למצוקות כאלה זה לא שירות שההלכה נותנת, וזה גם לא תפקידו של איש הלכה (אגב, רב גם לא אמור לעצב טקס של קידושין רגילים. שינהל את הברכות והאקטים המשפטיים וההלכתיים וזהו..). מה שמפריע לי כאן הוא אך ורק השימוש האינסטרומנטלי בהלכה ועשייתה קרדום לחפור בו, ועוד יותר מכך תפקודו של הרב כמספק צרכים ופותר בעיות נפשיות. הבעיה שלי היא בעיקר בזילות ההלכה וזילות תפקידו של הרב".
 
"רבנים הפכו להיות מטפלים זוגיים, נותני שירות נפשי, עורכי טקסים, מנפקי וורטים ומספקי נאומים חגיגיים סוחטי דמעות לקהילותיהם. ענין ההלכה והלמדנות כבר מזמן אינו פקטור מהותי בתפקידו של הרב במחוזותינו. כאן ראינו דוגמה של שימוש ביכולות רבניות מובהקות, הלכה ולמדנות, אבל זה נעשה כדי לתת שירותים מהסוגים הללו (שבעצם באו להחליף אותן)".