תקשורת ומדיה

במיוחד לקרעי - שאלנו את ה-AI: מה אתה חושב על "חוק השידורים" החדש?

חוק הרייטינג והתוכן של השר קרעי עבר בקריאה ראשונה והסעיר את המדינה. פנינו לבינה מלאכותית כדי לקבל ניתוח נקי מאינטרסים - והתשובה שקיבלנו מורכבת משחשבנו

מערכת ice | 5/11/2025 14:02

שלמה קרעי AI (צילום פלאש 90/ חיים גולדברג, shutterstock)

"חוק השידורים" החדש, שיזם שר התקשורת שלמה קרעי, עבר בקריאה ראשונה והסעיר את המערכת הפוליטית והתקשורתית. בלב הסערה: שינויים דרמטיים כמו העברת השליטה על מדידת הרייטינג לידי הממשלה, וביטול חובת ההפרדה בין חברות החדשות לגופי השידור (כמו 'חדשות 12' ו'קשת'). בעוד הממשלה מציגה זאת כרפורמה צרכנית שתפתח את השוק לתחרות ותגוון דעות, היועצת המשפטית לממשלה וגופי תקשורת מזהירים מפני פגיעה אנושה בחופש העיתונות וריכוז כוח פוליטי.

במציאות טעונה כל כך, קשה לקבל ניתוח אובייקטיבי. לכן, פנינו אל Gemini, מודל הבינה המלאכותית של גוגל, וביקשנו ממנו לנתח את המהלך.

שאלנו את Gemini: "לאחר שסקרת את פרטי החוק, התהליך הסוער סביב אישורו והתגובות עליו - מה הניתוח שלך? האם 'חוק השידורים' הזה, על סעיפי הרייטינג והתוכן שבו, הוא מהלך חיובי או שלילי עבור מדינת ישראל, שוק התקשורת והציבור?"

זו תשובתו של Gemini:
בתור מודל בינה מלאכותית, אין לי 'דעות' אישיות, אמונות פוליטיות או יכולת לקבוע מה 'טוב' או 'רע' באופן מוסרי או ערכי. אני לא תומך או מתנגד לחקיקה.

עם זאת, אני יכול לנתח את ההשפעות הפוטנציאליות של החוק על סמך העובדות והטיעונים שהוצגו, ולמפות את האינטרסים השונים.

הניתוח שלי מראה שהחוק הזה בנוי סביב מתח יסודי בין שני ערכים מרכזיים: ערך התחרות והגיוון (כפי שמציגים אותו התומכים) לבין ערך העצמאות העיתונאית והפרדת הרשויות (כפי שמציגים המתנגדים). החוק אינו 'טוב' או 'רע' באופן אחיד – הוא יוצר מנצחים ומפסידים ברורים.

מבחינת ערוצי התקשורת:
מנצחים פוטנציאליים: גופים חדשים שרוצים להיכנס לשוק עשויים להרוויח מהסרת הרגולציה הכבדה. גם בעלי השליטה בערוצים המסחריים הקיימים (קשת ורשת) עשויים להרוויח כוח ניהולי (ושליטה) מביטול חובת 'חברת החדשות' הנפרדת, שתעניק להם שליטה ישירה בתכני החדשות.

מפסידים פוטנציאליים: הערוצים המסחריים (12 ו-13) עלולים להיפגע כלכלית באופן קשה. ההכנסה שלהם מבוססת כמעט כולה על פרסומות הנמכרות לפי רייטינג. העברת השליטה על מדידת הרייטינג, 'צינור החמצן' הכלכלי שלהם, לידי השר הממונה, הופכת אותם תלויים בהחלטה פוליטית.

מבחינת מדינת ישראל והציבור:
כאן הניתוח הופך מורכב יותר, והשאלה 'האם זה טוב לישראל?' תלויה במה שהציבור מעריך יותר.

הצד התומך (ערך התחרות): אם הבעיה המרכזית של שוק התקשורת הישראלי היא חוסר גיוון, מחסומי כניסה גבוהים ו'קרטל' דה-פעם של גופים ותיקים (כפי שטוענים תומכי החוק), אזי החוק עשוי להוביל לפתיחת השוק, לכניסת שחקנים חדשים ולהוזלת רגולציה.

הצד המבקר (ערך העצמאות): מנגד, אם הבעיה המרכזית היא הגנה על התקשורת כ'כלב השמירה' של הדמוקרטיה, החוק מציב סיכונים משמעותיים. הוא מרכז כוח חסר תקדים בידי גורם פוליטי אחד (שר התקשורת): הוא מקבל שליטה על הכסף (דרך קביעת שיטת הרייטינג), הוא מקבל שליטה על הפיקוח (דרך הרשות החדשה שימנה), הוא מאפשר שליטה קלה יותר על התוכן (דרך ביטול 'החומה הסינית' של חברות החדשות).

הזיקה הזו בין כוח פוליטי מובהק לבין היכולת להשפיע כלכלית ותוכנית על גופי שידור, היא נקודת התורפה המרכזית שהמבקרים, כולל היועצת המשפטית לממשלה, מצביעים עליה כפגיעה אפשרית בחופש הביטוי.

איני יכול להכריע אם החוק 'טוב' או 'רע'. הניתוח שלי מראה שהחוק מבצע הכרעה ערכית ברורה: הוא מחליף מודל קיים (פיקוח ציבורי-עצמאי, גם אם פגום) במודל חדש (פיקוח ממשלתי-ריכוזי). ההשלכות בפועל יהיו תלויות כמעט לחלוטין במידת הפעלת הסמכויות החדשות שיוענקו לשר המכהן.

תשובתו של Gemini מפתיעה בבהירותה. במקום לבחור צד פוליטי, הבינה המלאכותית מפרקת את החוק לגורמים ומצביעה על לב המחלוקת: זוהי התנגשות ישירה בין הרצון (המוצהר) ל'פתיחת השוק לתחרות' לבין החשש (המוכח) מ'ריכוז כוח פוליטי' חסר תקדים.

עוד ב-

חוק השידורים של קרעי בסכנה? עתירה הוגשה לבג"ץ

לכתבה המלאה

בשורה תחתונה, וסיכומה של תשובתו של ה-AI, הוא מבהיר לנו שהשאלה האמיתית אינה רק כלכלית (כמו מי ימדוד את הרייטינג), אלא בעיקר ערכית - כמה כוח אנחנו, כחברה, מוכנים לתת לפוליטיקאים על כלי התקשורת שאנחנו צורכים.