פרופ' משה כהן אליה, מהדמויות המוכרות בתוכנית "הפטריוטים", מתמודד בשעות אלו עם אובדן אישי. אביו הלך לעולמו בגיל 96, והבן שיתף בטקסט ארוך ומורכב על דמותו של מי שהיה עבורו עוגן משמעותי לאורך כל חייו. בדבריו הוא מתאר אדם שהיה שילוב ייחודי בין אמונה דתית עמוקה לבין תפיסת עולם חברתית וסוציאליסטית.

האב, שהיה הבכור מבין שבעה אחים, נקרא על שם סבו שהיה זמר בארמונו של הפאשה הטורקי בדמשק. משפחת הכהנים עלתה לישראל בשנת 1933, כאשר סבו של הפרופסור הגיע ברכבת מדמשק לאירביד ומשם המשיך ברכבת העמק לקריית חרושת, שם רכש חלקת אדמה בחמש מטבעות זהב. האב עבר עם השנים גם בציפורי ובחיפה, והיה שותף פעיל במערכות ישראל ברצף היסטורי יוצא דופן - החל מהקרבות ברחובות חיפה כנער במלחמת העצמאות, ועד ללחימה בחזיתות סיני ולבנון.

"אבא אהב לשיר. הוא שר כמו זמר אופרה. פעם ביקשו השכנים להנמיך את הרדיו, כי חשבו שהקול שבוקע מהמקלחת מגיע מהרדיו". כתב פרופ' כהן אליה. 

לאורך חייו המקצועיים שימש האב כיו"ר ועד העובדים של מחוז צפון בחברת סולל בונה. למרות היותו אדם מאמין שהקפיד על שלוש תפילות ביום בבית הכנסת של יוצאי דמשק בשוק תלפיות, הוא היה חבר במשך שנים רבות במפלגת מפ"ם, מתוך אמונה עמוקה בזכויות עובדים ובצדק חברתי. כאשר הרגיש שוועד העובדים מתקרב יתר על המידה להנהלה ואינו מגן עוד על הפועלים, בחר לפרוש והקים יחד איתם ועד פעולה עצמאי.

בנו מספר כי האב מעולם לא החזיק בתחושת קורבנות, גם בתקופות קשות שבהן היה מחסור באוכל בבית. הוא סירב להגדיר את סביבת מגוריו בשכונת שוק תלפיות כמקום בעייתי, ואף סירב בעבר להצעה לתבוע את רשויות התכנון על ירידת ערך בעקבות בניית גשר מול מרפסת ביתו ברחוב הירמוך. "למה לתבוע? תראה איזה יופי. אני יושב במרפסת ורואה את המכוניות נוסעות מולי", נהג לומר.

עוד ב-

אבל בעולם התקשורת: כוכב 'הפטריוטים' קיבל את הבשורה הקשה בחייו

לכתבה המלאה

לפני כשנתיים, לאחר שרעייתו הלכה לעולמה, חלה התדרדרות במצבו הבריאותי בעקבות נפילה והוא אושפז בבית חולים. למרות קביעת הרופאים כי מצבו אינו טוב, הוא התעקש לחזור לביתו ואמר: "זה לא משנה לי, אני דורש לחזור הביתה". הבן מתאר כיצד באותו לילה ניצל את ההזדמנות להודות לו על הכל, ובשעות הבוקר הופתע לראות את אביו קם בכוחות עצמו. בהמשך הסביר להם האב כי עלה לשמיים, אך נאמר לו שיש לו עוד דברים להשלים בעולם הזה. רק לאחר שראה את כל משפחתו מסודרת והתעקש על חזרתו של נכדו מחוץ לארץ ללימודים בטכניון, הגיע יומו האחרון. גם בבוקר פטירתו, עוד הספיק לבקש מהמטפל שלו לרכוש עבורו טופס לוטו, הרגל שליווה אותו לאורך כל השנים.