תקשורת ומדיה

אבל כבד בעולם התקשורת: העיתונאית האגדית הלכה לעולמה בגיל 92

העיתונאית, הפעילה והסמל של המאבק למען זכויות נשים גלוריה סטיינם, מתה בביתה בניו יורק. מכתבת התחקיר המסעירה במועדון ה"פלייבוי", דרך ייסוד מגזין Ms. ועד למדליית החירות מאובמה - פרידה מאגדה | כל הפרטים

אילוסטרציה AI (צילום AI)
גלוריה סטיינם, העיתונאית והמארגנת הפמיניסטית פורצת הדרך שהפכה לפנים של התנועה למען זכויות נשים, הלכה לעולמה ביום רביעי בגיל 92. היא מתה בביתה שבעיר ניו יורק כשהיא מוקפת ביקיריה, כך עולה מפוסט שפורסם ברשתות החברתיות.
סטיינם נולדה ב-25 במרץ 1934 בטולדו, אוהיו. לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' סמית', הפכה לכתבת עצמאית. הפריצה הגדולה שלה הגיעה ב-1963, כשחדרה במסווה למועדון ה"פלייבוי" בניו יורק.
המאמר המהדהד שפרסמה בעקבות כך, "הייתי שפנפנת פלייבוי", חשף את ההשפלות שחוו המארחות במועדון וסיפק הצצה ביקורתית ואוהדת לחייהן. ב-1969 פרסמה במגזין "ניו יורק" את המאמר "אחרי הכוח השחור, שחרור נשים", שהפך לטקסט מכונן בתנועה ובו קבעה כי "שחרור נשים יהיה בסופו של דבר גם שחרור גברים".
בשנת 1971 הייתה סטיינם שותפה להקמת ה-National Women's Political Caucus, לצד דמויות היסטוריות כמו בלה אבצוג, שירלי צ'יזהולם ובטי פרידן. במקביל, מתוך תסכול מהתכנים השטחיים במגזיני הנשים של התקופה, ייסדה את מגזין Ms. שהחל לצאת לאור באופן סדיר ביולי 1972.
המגזין עשה היסטוריה כשפרסם רשימה של 53 נשים מוכרות - ביניהן בילי ג'ין קינג, סוזן סונטג וסטיינם עצמה - שהודו כי עברו הפלה. מטרת הפרסום, שראה אור חודשים ספורים לפני פסיקת "רו נגד וייד", הייתה להוביל לביטול החוקים האוסרים על כך.
לאורך עשורים, סטיינם נאבקה למען הצטלבות מאבקים (Intersectionality) והובילה מאמצים לקידום שוויון בשכר, תיקון לשוויון זכויות בחוקה (ERA) ומיגור הטרדות מיניות.
בשנת 2013 העניק לה הנשיא ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, כשהוא מציין שסטיינם "עוררה ציבור ספקני לבעיות כמו אלימות במשפחה, חוסר בטיפול בר-השגה בילדים ונהלי העסקה בלתי הוגנים... היא שינתה את האופן שבו נשים חושבות על עצמן".
גם בגיל מבוגר ולאחר התמודדות עם סרטן השד שאובחן ב-1986, סטיינם נותרה אקטיביסטית בכל רמ"ח איבריה. בינואר 2017, לאחר השבעתו של דונלד טראמפ, נשאה דברים ב"מצעד הנשים" בוושינגטון והצהירה: "בחרנו נשיא בלתי אפשרי; אנחנו לא הולכות הביתה".
במרץ 2024, עם ציון יום הולדתה ה-90, סיפרה למגזין "ווג" כי למרות הנסיגות האחרונות בזכויות נשים בבית המשפט העליון, היא מסרבת להתייאש: "תקווה היא צורה של תכנון. אם אתה לא מדמיין מה יכול להיות, אתה כבר מובס".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה